פסק-דין בתיק ברע 38/08

המשיבות בבקשה שבפני, קטינות תושבות העיר עזה, הגישו, באמצעות אביהן, ביום 11/2/2007לבית משפט השלום בנצרת תביעת נזיקין (ת.א. 1716/07) נגד המבקשת. המשיבות טענו כי נורו ונפגעו מירי של כוחות צה"ל, שנורה מן האויר, ופגע בהן עת עברו באחד מרחובות העיר. הארוע הנטען התרחש ביום 26/9/2002 . המבקשת הגישה בקשה לבית משפט קמא (בש"א 174/08) למתן צו להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן ייקראו "התקנות"). בית המשפט קמא (כב' הש' א. כנעאן ) נעתר לבקשה, לאחר שקיבל את תגובת המשיבות, והעמיד את שיעור הערובה על סך של 5000 ש"ח. על ההחלטה דנן הוגשה הבקשה המונחת לפני כאשר המבקשת טוענת בבקשתה כנגד שיעורה הנמוך לטעמה, של הערובה שנקבעה בבית המשפט קמא. ביום 29/4/2008 ניתנה, על ידי, החלטה בעניין דומה ברע"א 1238/07 מ"י נגד עזבון המנוח אברהים מוסה סמירי ז"ל ואח',  כאשר טענות הצדדים, בעניין סמירי הנ"ל ובבקשה המונחת לפני, דומות ברובן ולא מצאתי כי יש צורך ומקום לחזור בפרוטרוט על כולן. אסתפק בהפנייה להחלטה הקודמת וציון הפרטים כדלהלן: המבקשת - היא הנתבעת טוענת כי סכום הערובה  שבו חויבו המשיבות קטן באופן משמעותי מסכומים שנפסקו בהליכים דומים וגם מאלה שנקבעו בבית המשפט העליון, תוך ציון ההוצאות שצפויות לה לבדיקת טענות התובעות וניהול המשפט. המשיבות מתנגדות לקבלת הבקשה וטוענות כי כל תביעה צריכה להתברר לגופה, באשר אין לחייב תובעים אוטומטית, בהפקדת ערובה, בשל היותם תושבי השטחים על כל המשתמע מכך. המשיבות סבורות כי לתביעתן יש סיכויי הצלחה מבוססים היטב, שכן הן נפגעו בדרכן מבית הספר לביתן והיו קורבן תמים לחלוטין. לטענתן, הצורך בהפקדת ערובה שמור רק למקרים בהם מדובר בתביעת סרק או בתביעה שסיכוייה להתקבל קלושים ביותר.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבות ההזדמנות להביע עמדתן בשאלה זו.

קביעת שיעור הערובה דורש איזון בין האינטרסים המנוגדים תוך בחינת נסיבותיו המיוחדות של כל תיק ותוך מתן משקל לאמור ולקבוע בפסיקה שניתנה בעניינים דומים. 

כאמור המשיבות טוענות בכתב התביעה, כי הן היו עוברות אורח תמימות בדרכן מבית הספר לביתן עת נפגעו מן הירי, ובלשונן:

לעומתן טוענת המבקשת בכתב הגנתה, בין יתר טענותיה, כי באותו המועד התרחשה באזור פעולה מלחמתית מורכבת, על כל המשתמע מכך, ומביאה את גרסתה באופן הבא:    

בתוך מכלול השיקולים הכולל הבאתי בחשבון את העובדה שמדובר בתובעות שאינן מתגוררות בישראל וגם אין להן בה רכוש ממנו ניתן יהיה להיפרע, אם יקום לכך הצורך. מאידך נתתי את המשקל הראוי לדעתי לכך שמדובר בקטינות שעל פי הטענה נפגעו בדרכן בחזרה מבית הספר כאשר לענין בירור שאלת החבות יש אכן לחקור ולדרוש באשר לפעולות שהתרחשו ביום ובשעה שהתובעות נפגעו. גם לא נעלמה מעיני הטענה ויש להניח כי נכונה היא, כי מצבם הכלכלי של המשיבות אינו שפיר.

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את עניינם של הצדדים ואת הפסיקה המנחה בעניין, אני מורה בזאת על קבלת הערעור ועל ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 18/2/2008 ואני מחייב את התובעות להפקיד יחד סך של 8000 ש"ח כערובה לתשלום הוצאותיה של המבקשת אם תידחה תביעתן. הסכום האמור יופקד במזומנים או בערבות בנקאית לא יאוחר מיום 25/6/2008.

בנסיבותיו של מקרה זה אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום א' באייר, תשס"ח (6 במאי 2008) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000038/08ברע054 פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: