פסק-דין בתיק ברע 3283/08

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הדסה אסיף) מיום 10.4.2008, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשמת שלי אייזנברג, ולפיו הורה בית המשפט על הפקדת ערובה בסך 100,000 ש"ח כתנאי למתן רשות להתגונן בתביעה שטרית.

1.         ביום 16.9.2007 הגישה המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל 6 המחאות של המבקשת, כל אחת מהן על סך 30,000 ש"ח ואשר מועד פירעונן בכל 17 לחודש החל מחודש 9/00 ועד חודש 2/01. במסגרת הליכי ההוצל"פ הטילה המשיבה עיקול על חשבון הבנק של המבקשת; עיקול ברישום על משאית שבבעלותה ועל כספים המגיעים לה מחברה בשם הנסון.

2.         המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר ובקשה לביטול העיקולים. גרסת ההגנה של המבקשת, בתמצית, היא כדלקמן:

למשיבה נמסרו 10 המחאות החל מחודש 5/00, כל אחת מהן על סך 30,000 ש"ח. המחאות אלו ניתנו לביטחון וכערבות להסכם בין מנהל המבקשת למשיבה (להלן: " ההסכם"). לפיו התחייבה המבקשת לפרוע חוב שחב אחיו של מנהל המבקשת, בשם נהאד (להלן: " נהאד") כלפי המשיבה (להלן: " החוב"). בהסכם נקבע כי על חשבון החוב, תקזז המשיבה מדי חודש סך 50,000 ש"ח מהסכום המגיע למבקשת בהתחשבנות השוטפת בין הצדדים, והמבקשת אף התחייבה להפעיל עבור המשיבה שלוש משאיות שבבעלותו של נהאד. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם בכך שהחל מחודש 8/00 החלה לפרוע את ההמחאות בניגוד למוסכם, ובהמשך אף קיזזה את מלוא הסכום שהגיע למבקשת עבור שירותי ההובלה שנתנה למשיבה, מקום הסך של 50,000 ש"ח בלבד.

המבקשת טענה לשיהוי במימוש ההמחאות (שהוגשו לביצוע יום אחד לפני תום תקופת ההתיישנות של ההמחאה הראשונה), וכי נגרמו לה נזקים (מימוש שיעבוד על 3 משאיות שלה על ידי הבנק) עקב התנהגות המשיבה והפרתה את ההסכם.

3.         כב' הרשמת קבעה בהחלטתה מיום 3.1.2008 כי הגנת המבקשת אינה הגנת בדים, אך יש במסמכים שהגישה המשיבה כדי להחליש את טענתה כי ההמחאות ניתנו לביטחון בלבד, ולא לכיסוי החוב בתשלומים, כטענת המשיבה. בהתחשב בטענות המבקשת, בנזקים שנגרמו לה, לטענתה, ובשיהוי הרב בהגשת השטרות לביצוע, קבעה כב' הרשמת כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן, כי עיקול על חשבון הבנק יבוטל (משלא נתפסו בו כספים) וכן יבוטל העיקול בחברת הנסון, והכל בכפוף להפקדת ערובה בסך 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

העיקול ברישום על המשאית נותר על כנו לאור הצהרת ב"כ המבקשת כי אין למבקשת התנגדות לכך.

4.         המשיבה הגישה ערעור על החלטת כב' הרשמת. לטענתה, היה מקום להבחין בין מנהל המבקשת עימו נכרת ההסכם ושאף חתם על כתב ערבות באופן אישי, לבין המבקשת שמסרה את ההמחאות לפריסת החוב בתשלומים ולא לביטחון. מנגד, טענה המבקשת כי כשנכרת ההסכם המבקשת טרם הוקמה, ועם הקמתה היא נכנסה בנעלי מנהלה, ואין במסמכים שהוצגו כדי להוכיח טענת המשיבה לפיה ההמחאות נועדו להוות אמצעי תשלום.

5.         בפסק הדין של בית משפט קמא בערעור על החלטת הרשמת, נקבע כי המסמכים שהציגה המשיבה מחלישים באופן ניכר טענות המבקשת לגבי מהות ההמחאות. אשר לטענת המבקשת להפרת הסכם מצד המשיבה, נקבע כי המשיבה קיזזה את תקבולי חודש 8/00 במלואם (ולא 50,000 ש"ח כמוסכם) בעקבות הודעתו של מנהל המבקשת למשיבה, שהמשאיות של נהאד עוקלו ולכן לא יוכל לעמוד בתשלומים שהתחייב לשלם לסילוק החוב של נהאד. 

לאור זאת, התערב בית משפט קמא בהחלטת כב' הרשמת והתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסכום של 100,000 ש"ח עד ליום 30.5.2008.

6.         על פסק הדין נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה טענה המבקשת כי בית משפט קמא לא התייחס ולא התחשב בכל טענות ההגנה שהעלתה, ובעיקר לטענה כי הקיזוזים שביצעה המשיבה עולים כדי סכום ההמחאות, וכן שגה בקביעתו שחל כרסום בהגנתה. המבקשת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום להתערב בהחלטת הרשמת ולהורות על הפקדת ערובה, בנוסף לעיקול ברישום של המשאית היחידה שבבעלותה ששווייה קרוב ל - 250,000 ש"ח. תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין היא, שלאחר הפקדת הערובה יעלה הסכום המובטח בערובה ובעיקול על סכום השטרות שהוא סכום התביעה, מה שעלול להוביל לקריסתה של המבקשת, לאור מצבה הכלכלי הקשה ממילא.

            כן טענה המבקשת, כי כב' הרשמת סברה שדי בעירבון שהמיר את העיקול בחברת הנסון ובעיקול ברישום על המשאית כדי להבטיח את החוב למשיבה. לכן, לא היה נכון מצד ערכאת הערעור להתערב בהחלטה ולהתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. אין ביכולתה של המבקשת להפקיד את הערובה, ומשמעות הדבר היא כי זכותה החוקתית לגשת לערכאות ולהתגונן תיפגע.

            לחילופין ביקשה המבקשת להמיר את סכום הערובה בעיקול ברישום על המשאית שבבעלותה או להפחית את סכום הערובה באופן משמעותי.

            המשיבה טענה כי לא נפלה כל טעות בפסק הדין, ומלכתחילה לא היה מקום ליתן רשות ערעור. לטענת המשיבה על פי תיק ההוצל"פ, נכון לחודש 11/2007, עומד חובה של המבקשת על סך של למעלה מ - 391,000 ש"ח וגובה הערובה מתאים ונקבע בהתחשב בהגנה הקלושה שהציגה המבקשת. עוד נטען כי המבקשת לא תמכה טענתה לקשיים כלכליים בראיות ולא הסבירה מדוע אין ביכולתה ליטול הלוואה לצורך הפקדת הערובה, או למכור את המשאית ולהפקיד את התמורה בקופת בית המשפט, שהרי, לטענתה, הפסיקה את פעילותה.

            המשיבה טענה כי העיקול המוטל על המשאית אינו מהווה בטוחה, מה גם שעל המשאית רשום עדיין שעבוד לטובת הבנק והמבקשת נמנעה מהמצאת אסמכתא לטענתה כי החוב לבנק סולק.

7.         לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה (שהוגשה רק ביום 24.8.2008), ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת חרף התנגדות המשיבה לכך, ולאחר ששוכנעתי כי לא תפגע מכך זכותה כבעלת דין.

רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור על החלטת רשם, מהווה "גלגול שלישי" של ההליכים - ראה, לדוגמא, רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ נ' עיריית ת"א יפו (פורסם בנבו, 30.1.2007). ככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים מקום שמתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים להליך - ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (1982). עם זאת,

8.         בית משפט קמא הגיע למסקנה כי בדין ניתנה למבקשת רשות להתגונן וכי " אם יתברר כי אכן מדובר בשיקים שנמסרו לבטחון בלבד, ואם יתברר שאכן בהתנהלות המערערת היה כדי למנוע מהמשיבה ומנהלה את קיום ההסכם, עומדת למשיבה טענת הגנה טובה ודי בזה כדי לתת לה רשות להתגונן". עם זאת סבר בית משפט קמא כי טענות המשיבה והמסמכים שהגישה מערערים במידה ניכרת את סיכויי המבקשת ומחייבים להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. בית משפט קמא ביושבו כערכאת ערעור התערב בקביעות העובדתיות של כב' הרשמת בדבר סיכויי ההגנה של המבקשת, וספק בעיני אם מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות כזאת, מה גם שבעניינים מסוג זה מסור שיקול הדעת לערכאה הדיונית ואילו ערכאת הערעור תתערב רק במקרים של טעות היורדת לשורשו של עניין - רע"א 7755/07 מ.י.ג. (1996) נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 23.9.2007); ע"א 507/85 בדר פנון נ' שטראוס חברה לשיווק חש"ל) בע"מ פ"ד מג(1) 106 (1989).