פסק-דין בתיק ברע 3045/07

1.      בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט א' דראל), לפיו נדחתה חלקית תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים בסכום של 10,732 ש"ח. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור על יסוד הרשות שניתנה.

2.      המבקשים, בעלי דירה, השכירו את דירתם למשיבים במועדים שונים בשנים 1998-2000. לפי חוזי השכירות שנחתמו, התחייבו המשיבים, יחד ולחוד, לשלם עבור ההשכרה שכר דירה וכן תשלומים שונים נוספים, ביניהם ארנונה. ביוני 2001 עוקל חשבון המבקשים בגין חוב ארנונה לשנת 1998 אשר עמד על 1,419 ש"ח והמבקשים נאלצו לשלמו. לטענת המבקשים, הם גילו שקיים חוב ארנונה נוסף שהיה רשום על שמו של המשיב 3 לשנת 1999. בגין אלה, תבעו המבקשים בבית המשפט לתביעות קטנות את התשלומים הבאים: השבת הסכום ששולם עבור חוב הארנונה משנת 1998 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (2,586 ש"ח); תשלום חוב הארנונה משנת 1999; תשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית חוזה בסך 600$ עבור כל אחד מחובות הארנונה שלא שולמו ותשלום עבור הוצאות שונות. סך הכול 10,732 ש"ח.

3.      בית המשפט קמא קיבל את תביעת המבקשים לעניין חוב הארנונה משנת 1998 וחייב את המשיבים 1 ו2, יחד ולחוד, לשלם למבקשים 1,496 ש"ח, הוא הסכום אותו הם שילמו בשנת 2001 לפירעון החוב. מנגד, דחה בית המשפט קמא את התביעות לתשלום ריבית ולתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרות יסודיות של החוזה. הטעם לדחיית התביעה לתשלום ריבית היה השיהוי הרב בהגשת התביעה; "כמעט 7 שנים מהמועד שבו נוצר החיוב ובחלוף כחמש שנים לאחר המועד שבו שילמו את הארנונה" (פיסקה 16 לפסק הדין). הטעם לדחיית התביעה לתשלום פיצויים מוסכמים היה שסעיף זה שבחוזה (סעיף 16.2 לחוזה בשילוב עם סעיף 17) מהווה "תניית פיצוי מוסכם גורפת שאינה מבחינה בין סוגי ההפרות השונות" (פיסקה 17 לפסק הדין), והיא מהווה תנייה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן בטלה. לעניין חוב הארנונה משנת 99 בית המשפט קמא קבע, על יסוד תעודת עובד ציבור מטעם עיריית ירושלים, כי חוב זה לא הוכח.

4.      המבקשים טוענים וטענה זו מקובלת עלי, שהחוזה אינו חוזה אחיד הואיל והוא נוסח על ידי שני הצדדים ועל כן אינו עונה להגדרת "חוזה אחיד" שבסעיף 2 לחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982.       

אני סבור שלא ניתן לבטל את הוראות החוזה בעניין הפיצויים המוסכמים גם על יסוד סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970. זאת משום שהוראת סעיף 6 הנ"ל אינה חלה על תנייה גורפת שעניינה פיצויים מוסכמים (ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד לח(3) 620, 627).

5.      משנקבע שהמשיבים הפרו את החוזה בכך שלא שילמו את חוב הארנונה לשנת 98, אין מנוס מלקבוע, לאור סעיפים 16.2 ו - 17 לחוזה השכירות, שהמשיבים הפרו את החוזה בהפרה יסודית, מה שמקים למבקשים זכות לקבלת הפיצויים המוסכמים על פי החוזה. עם זאת, אשר לסכום הפיצויים, אני סבור שפיצויים אלה נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, ועל כן יש להעמיד את סכום הפיצויים, לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), על סך של 750 ש"ח.

6.      לעניין הריבית, המבקשים אכן השתהו בהגשת התביעה, שכן חלפו 4.5 שנים מפנייתם האחרונה למשיבים בשנת 2001 ועד להגשת התביעה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 10/9/06 עמ' 1 ש' 12). אולם, המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי בנסיבות העניין המבקשים זנחו את התביעה או שהמשיבים שינו עקב השיהוי את מצבם לרעה או שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבם של המבקשים (ראה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז(5), 433). שכן, "איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה" (עב' (ירושלים) 2977/04, התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' לוי שלמה (לא פורסם)). בנוסף, מאחר ופסיקת ריבית היא "מתן תמורה נאותה לנושה עבור השימוש שעשה החייב בכספו" ואינה בגדר ענישה, הרי שלעניין השיהוי אין משקל רב בנושא זה (ראו ד' קציר, פסיקת ריבית הצמדה ושיערוך (1996) עמ' 298-299). לפיכך, אני סבור שיש לפסוק לזכות המבקשים גם ריבית בגין סכום הארנונה שלא שולם על ידם.

7.      לעניין חוב הארנונה משנת 99, חוב זה אמנם לא הופיע בתעודת עובד הציבור מטעם עיריית ירושלים שהוגשה לבית המשפט קמא, אולם לטענת המבקשים הדבר נובע מכך שהחוב שולם בסמוך להגשת התביעה. משכך, טוענים המבקשים, טעה בית המשפט קמא בדחותו את התביעה בפריט זה.

יש לדחות טענה זו. בית המשפט קמא הורה על הגשת תעודת עובד ציבור שתפרט את חובות הארנונה בגין הדירה. משתעודת עובד ציבור זו לא כללה את החוב לשנת 1999, בית המשפט קמא היה רשאי להגיע למסקנה שלא הוכח קיומו של חוב זה. ההסבר לפיו החוב היה קיים במועד הגשת התביעה ולא נכלל בתעודת עובד הציבור רק משום שהחוב נפרע על ידי המשיב 3 לאחר הגשת התביעה לא נטען ולא הוכח בפני בית המשפט קמא ואין מקום להיזקק לכך לראשונה בפני ערכאה זו.

8.      התוצאה היא שאני משנה את פסק דינו של בית המשפט קמא במובן זה שלחיובים שהוטלו על המשיבים בפסק הדין יתווספו החיובים כדלקמן:

א.   המשיבים 1 ו - 2 ישלמו למבקשים יחד ולחוד פיצויים מוסכמים מופחתים בסכום של 750 ש"ח (נכון להיום). 

ב.   המשיבים 1 ו - 2 ישלמו למבקשים יחד ולחוד ריבית על הסכום של 1,496 ש"ח (הוא סכום הארנונה לשנת 1998) בשיעור הקבוע בסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ממועד תשלום החוב על ידי המבקשים (15.6.01) ועד התשלום בפועל.

ג.    בנוסף ישאו המשיבים 1 ו - 2 יחד ולחוד בהוצאות המבקשים בערעור בסכום של 200 ש"ח.

ניתן היום, כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007), בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: