פסק-דין בתיק ברע 2548/04

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 25.7.04 של בית המשפט לתביעות קטנות אשר חייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 9111.42 ש"ח,  בתוספת הוצאות משפט, בגין הלוואה אשר בית המשפט קמא קבע כי המבקש לא פרע למשיב.

ביום 28.11.05 נתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן:

            המשיב הגיש כנגד המערער וכנגד נתבע נוסף אשר כתב התביעה נגדו נמחק, תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות להשבה סכום של 9000 ש"ח אשר נתן המשיב, לטענתו, למערער, כהלוואה, אשר לטענת המשיב לא הושבה למשיב.

המערער טען בבית המשפט קמא כי ההלוואה הושבה במלואה ביום 16.10.03.

המערער טען בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות, כי ההלוואה הושבה למשיב, בעת שהמשיב היה בביתו של המערער, ובנוכחות חברו של המערער שהיה נוכח במעמד השבת ההלוואה.

בית המשפט לתביעות קטנות, מצא סתירות בגרסת המערער והעד מטעמו וכן קבע כי גרסת המערער תמוהה. בנוסף קבע כי המערער לא הביא להעיד מטעמו עד  רלוונטי.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את גרסת המשיב, וחייב את המערער להשיב למשיב את ההלוואה.

על פסק דינו זה של בית המשפט לתביעות קטנות הערעור שבפני.

ג.         לטענת המערער, אכן לווה בחודש 8/03 מהמשיב סכום של 9000 ש"ח.

            המערער התחייב להשיב למשיב את ההלוואה תוך שלושה חודשים.

            לטענת המערער, מאחר שהמשיב לחץ עליו להשיב  את ההלוואה במועד מוקדם יותר, מסר המערער לידי המשיב כבר בחודש 9/03 שיק של צד ג'.

            בחודש 10/03 התברר למערער, לטענתו, כי השיק שנמסר לפרעון ההלוואה, לא יפרע. ומשכך ביקש מהמשיב לא להפקיד את השיק.

המערער פנה לאביה של חברתו, קיבל ממנו סכום של 9000 ש"ח, זימן את המשיב לביתו, וביקש להחזיר לו סכום של 9000 ש"ח. המשיב כטענת המערער, לא הסכים לקבל 9000 ש"ח, אלא סכום גבוה יותר.

בסופו של דבר, מסר המערער למשיב סך של 9000 ש"ח במזומן, והבטיח למערער להחזיר לו את השיק.

לימים, לאחר שהוחזרה ההלוואה  כאמור, הפקיד המשיב את השיק של צד ג', בבנק, השיק חולל והמשיב פתח בהליכי הוצל"פ.

בנוסף  הגיש המשיב כנגד המערער תביעה להשבת סכום ההלוואה.

לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בכך שקיבל את גרסת המשיב, לפיה לא הוחזרה לו ההלוואה. בית המשפט קמא, לטענת המערער, התעלם מתצהירו של המערער, כמו גם מעדותו של העד מטעמו, אשר היה נוכח בעת מסירת הכספים.

לטענת המערער, הסתירות שמצא בית משפט קמא בין דברי המערער ודברי העד מטעמו, לאו סתירות הן, ומכל מקום, לא היה בהם כדי למוטט את גרסת המערער.