פסק-דין בתיק ברע 2302/06

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 28.5.92 בה החליט ראש ההוצל"פ - "להחיות" - לפתוח מחדש תיק הוצאה לפועל שמספרו 0128671866.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן :

בשנת 1986 פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשים בגין חוב בסך 800 ש"ח, במסגרתו הוטלו מספר עיקולים. ביום 29.4.92 הוחלט על עיכוב ההליכים.

ביום 29.4.92 ניתנה החלטה לפיה תיק ההוצאה לפועל נסגר לבקשת הזוכה.

ביום 19.5.92 הגישה המשיבה בקשה לפתוח מחדש - "להחיות" - את תיק ההוצל"פ בטענה כי החוב לא הוסדר, וכי החתימה וכתב היד המופיעים על הבקשה לסגירת התיק אינם של ב"כ הזוכה ועל פניהם נראים כמזויפים (נספח ג' לבר"ע).

ביום 28.5.92 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל שקבעה:

" 1. להחיות התיק כמבוקש. 2. יתרה בתיק 0".

ההחלטה אינה מופיעה בתדפיס רישום ההליכים בתיק ההוצאה לפועל (נספח א' לסיכומי המשיבה).

            החלטה זו היא נשוא הבר"ע שבפני.

ההליכים כנגד המבקשים חודשו רק בשנת 1996 ונוהלו עד לשנת 1997, במסגרתם אף עודכן סכום החוב אולם, מייד חזרה להופיע יתרת חוב 0 בתיק. (נספח א' לסיכומי המשיבה)

            בסוף שנת 2004, לאחר כ- 7 שנים, חודשו ההליכים כנגד המבקשים, בביצוע עיקול כנגד המבקש 2. במועד זה גם עודכנה יתרת החוב בתיק לסכום של 3,791 ש"ח.

            ביום 25.1.05 הגישו המבקשים לראש ההוצאה לפועל בקשה ב"טענת פרעתי" בה טענו כי אביהן הגיע להסדר עם המשיבה לסילוק החוב ולראיה התיק נסגר עוד בשנת 1992. נוכח תגובת המשיבה שהכחישה סילוק החוב, התבקשו המבקשים להמציא קבלות וראיות המעידות על ביצוע התשלום. בקשת המבקשים "בטענת פרעתי" נדחתה.

            המבקשים הגישו ערעור (ע"א 1407/05) ובדיון ביום 26.6.06 ביקש ב"כ המבקשים לדחות המשך הדיון בערעור עד שתוגש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל מ 1992 לפתוח מחדש את תיק ההוצל"פ.

            בהתאם, הגישו המבקשים ביום 30.8.06 את בקשת רשות הערעור שבפני.

ביום 24.10.06 הגישו המבקשים בש"א 21999/06 בה ביקשו להצהיר כי בקשת רשות הערעור הוגשה במועד ולחילופין ביקשו להאריך המועד. בקשתם נדחתה ע"י כב' הרשם. על החלטות אלו הגישו המבקשים ע"א 1271/07 שהתקבל על דעת הצדדים ונקבע כי החלטות הרשם בטלות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 19.11.06 בע"א 1407/05 הגיעו הצדדים להסכם לפיו המערערים רשאים להגיש בקשה בטענת "פרעתי" לראש ההוצאה לפועל.

ג.         המבקשים טוענים, כי בשנת 1992 הודע להם כי התיק נסגר לבקשת הזוכה. הבקשה מטעם המשיבה "להחיות" את התיק מהטעם שהבקשה לסגירתו הייתה מזויפת, לא נתמכה בתצהיר, לא הומצאה למבקשים ולא התבקשה תגובתם. לטענת המבקשים, גם ההחלטה על קבלת הבקשה והחייאת התיק לא הומצאה להם מעולם ועל כן לא החל מניין הימים להגשת הבר"ע.

עוד טוענים המבקשים, כי ההחלטה לפתוח מחדש את תיק ההוצל"פ, ניתנה שלא כדין, ללא תגובת המבקשים, ללא חקירת המשיבה על טענת הזיוף וללא הנמקה. ההחלטה אף אינה חתומה על ידי הרשם שנתנה. כמו כן, נותר התיק ללא מעש במשך כארבע שנים, כשרק בשנת 1996 עודכן סכום החוב. המבקשים טוענים עוד, כי מבחינתם התיק נסגר ועל כן הופתעו בשנת 2005 מהודעת העיקול שהתקבלה, ופנו לראש ההוצאה לפועל בטענה כי החוב נפרע ולראיה התיק נסגר.

בנוסף טוענים המבקשים, כי בדיון ביום 16.12.07 הצהיר ב"כ המשיבה כי הוא מוכן לזנוח את עניין הזיוף ולדון רק בשאלה האם החוב נפרע, אולם משנפלה טענת הזיוף, שבגינה נפתח התיק מחדש, שבה על כנה ההחלטה בדבר סגירת התיק. המבקשים מבקשים לקבוע כי הבר"ע הוגשה על ידם במועד, לחילופין לקבל הבקשה להארכת מועד להגשתה, לקבל את הערעור ולהורות על סגירת התיק.