פסק-דין בתיק ברע 2209/04

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 20.5.04 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט ג' שטרסמן (בדימוס)) אשר חייב  את המבקשת לשלם למשיב  סך של 551 ש"ח, בתוספת 2000 ש"ח בגין הוצאות לרבות עוגמת נפש וכן הוצאות משפט בסך 600 ש"ח.

ביום 13.5.05 נתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן:

            המערערת מספקת שירותי רפואת חירום על פי חוזה התקשרות.

המשיב הוא חולה לב ומטופל בדיאליזה. ביום 27.6.01 התקשר המשיב עם המערערת בהסכם להספקת שירותי רפואת חירום, כמפורט בהסכם שהעתקו הומצא לבית המשפט לתביעות קטנות.

            המשיב הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כנגד המערערת בה טען כי עובר להתקשרותו עם המערערת, הובטח לו כי אם יזדקק לשירותי אמבולנס, יסופק השירות במימון המערערת. לטענת המשיב, על יסוד הבטחה זו, ביטל המשיב התקשרות קודמת שהיתה לו עם חברת נטל"י בע"מ  והתקשר עם המערערת.

המשיב טען בבית המשפט קמא כי ביום 21.11.01 הזעיק אמבולנס לביתו. האמבולנס העבירו לבית החולים שם נערכו לו בדיקות ולאחר מכן שב לביתו במונית. המערערת, כך טען המשיב, דרשה ממנו לשלם בעבור שירות האמבולנס סכום של 550 ש"ח.

המשיב עמד על זכותו למימון שירותי האמבולנס על ידי המערערת, אולם זו הסכימה רק למימון מחצית עלות שירות האמבולנס.

המשיב, לטענתו, נכנע ללחצה של המערערת, ושילם את מחצית הסכום שמד"א - מספקת שירות האמבולנס - דרשה, אלא שהמערערת לא קיימה את חלקה בהסכם ולא השלימה את התשלום.

בית משפט קמא קבע כי " סירובה המתמשך של הנתבעת (המערערת - י.ש.) לשלם את שהסכימה, טען התובע, הביא לכך שהוא שילם למד"א בסופו של דבר 650 ש"ח." (עמ' 4 לפסק הדין).

עוד טען המשיב, כי בתום השנה הראשונה לחוזה הודיע למערערת על כוונתו לשים קץ להתקשרות ביניהם, אולם המערערת המשיכה לנכות את דמי התחייבותו המקוריים של המשיב, בתוקף ההתחייבות על פי כרטיס האשראי.

בית המשפט קמא קבע:

"14.     הנתבעת טענה שהתובע "סירב להתפנות" באמבולנס,  בניגוד לאמור בסעיף 4 הנ"ל ועל כן פטורה הנתבעת מחבותה כלפיו לממן את האמבולנס.

15.       בית המשפט עיין בטענות הצדדים ולדעתו אין כל שחר לעמדת הנתבעת. התנהגותה כלפי התובעת נגועה בחוסר תום לב ואף בניצול מצוקתו הרפואית של התובע.

16.       אין בידי הנתבעת אף שמץ ראיה - והיא כלל לא ניסתה להוכיח - שהתובע סירב להתפנות באמבולנס. הוא תאר את העובדות בכתב התביעה, סיפר שנבדק בבית חולים ומן הסתם הוחלט שם שאין מקום לאשפזו ולכן היה זכאי לשוב לביתו. אין בגירסתו - שלא הופרכה - זכר לכך, שהוא סירב להתפנות באמבולנס למקום כלשהו.

17.       כמו כן, דעתו של בית המשפט היא  שהנתבעת לא היתה רשאית להתנות את החזר הכסף לתובע בהסכמתו בכתב על קיום החוזה לאורך שלוש שנים."

            (סעיפים 14-17 לפסק הדין).

בשולי פסק הדין חייב בית המשפט לתביעות קטנות, את המערערת לשלם למשיב סכום של 551 ש"ח בגין הוצאה לאמבולנס ועוד 2000 ש"ח בגין הוצאות אחרות לרבות עוגמת נפש " שלדעת בית המשפט במקרה זה יש להתייחס אליה בחומרה נוכח מצבו הרפואי של התובע" (סעיף 20 לפסק הדין).

ג.         על פסק דינו זה של בית המשפט קמא הערעור שבפני.