פסק-דין בתיק ברע 2063/03

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשם מ' כהן) מיום

6.7.03 אשר הפנתה להחלטתו מיום 15.6.2003, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב חלוקת הכספים המצויים בידי משיב מס' 3, כונס הנכסים על דירת המשיבים 1-2.

ב.       עיקרי העובדות הצריכות לענייננו

המשיבים מס' 1-2 הם הוריה של המבקשת.

המבקשת חתמה על כתב ערבות, ומשכנה את ביתה לטובת בנק הפועלים, כבטוחה להלוואה שנטלו המשיבים 1-2.

משלא עמדו המשיבים 1-2 בהחזר תשלומי ההלוואה, נמכרה דירת המבקשת, במסגרת הליכי כינוס נכסים.

כן נמכרה דירת המשיבים 1-2 בידי משיב מס' 3 ( להלן:"הכונס"). צו  למכירת דירת המשיבים 1-2 נחתם ביום 20.7.2001.

המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, כנגד המשיבים 1-2 בה תבעה מהמשיבים 1 ו- 2 השבת הכספים שניטלו ממנה, על ידי מימוש  דירתה. במסגרת התביעה המנוהלת בפני בית המשפט לענייני משפחה, עתרה המבקשת להטלת צו עיקול על כספים המצויים בידי הכונס.

ביום 30.6.2003 ניתן, על ידי כב' השופט גייפמן, צו עיקול, "על הכספים ממכירת הדירה ברח' פנקס 54 ת"א, המופקדים בידי כונס הנכסים עו"ד בודה ישראל, עד לסך 200,000 $ כערכם בשקלים ביום מתן הצו, בידי כונס הנכסים שמונה בתיק הוצל"פ...".

כב' ראש ההוצל"פ דחה ביום 15.6.2003 את בקשת המבקשת לעיכוב חלוקת הכספים שהוחזקו בידי הכונס.

ביום 6.7.2003 דחה כב' ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשת לאחר צירוף צו העיקול.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור תוקנה פעמיים, לשם צירופם של כלל הזוכים בתיק האיחוד, כמשיבים, ומשכך התארך הדיון בבקשה, לתקופה בלתי סבירה בעליל.

ג.         בקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ד.         טענות הצדדים בערעור

טוענת המערערת כי טעה ראש ההוצל"פ בקביעתו לפיה כספי המכר אינם שייכים עוד לחייבת, ומטעם זה, כי אין אפשרות לעקל את כספי המכר לטובת חובות אחרים של החייבת.

המערערת טוענת כי משהוטל עיקול, שהינו שריר וקיים,  אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך להחליט על בטלותו, או לחילופין על אי מימושו. לענין זה טוענת המערערת כי אם ביקש הכונס לבטל את העיקול שהוטל על הכספים שבידיו כמחזיק, היה צריך להיכבד ולבקש את ביטולו של העיקול בפני בית המשפט המוסמך, שהטיל את העיקול. משלא עשה כן, טוענת המערערת, אין ראש ההוצל"פ מוסמך להורות על ביטול העיקול.

כן טוענת המערערת כי טעה ראש ההוצאה לפועל בקביעתו כי רק עיקול אשר הוטל על המכר לפני מועד החתימה על אישור המכר, יש בו כדי, לחייב את קופת המכר. זאת, בניגוד לעיקולים המאוחרים למועד המכר, אשר אינם ניתנים למימוש מכספי המכר.

עוד טוענת המערערת, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל, יוצרת דין חדש, יש מאין, לפיו, תנתן קדימות לנושים באותה דרגת נשיה, אך ורק, בהתאם למועד הטלת העיקול.

כן טוענת המערערת, כי החלטת כב' ראש ההוצל"פ מקפחת את זכויותיה כנושה מן המנין של החייבת. במיוחד, כאשר, דירתה של המערערת נמכרה בשל חובותיה של החייבת.

הכונס, הגיש תגובתו ובה עתר לדחית הערעור, מטעמים שבסדרי הדין ומטעמים מהותיים.