פסק-דין בתיק ברע 2048/05

א.         בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בהרצליה (כב' הרשמת שרון גלר-אהרוני) בתיק הוצל"פ 7-99-03101-26, מיום 17.5.05 לפיה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי פינויים מדירתם.

            אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן :

בשנת 1999 פתח המשיב 1 (להלן: " הבנק") תיק הוצל"פ כנגד המערערים בגין חוב כספי של המערער 1, שלחלקו ערבה המערערת 2.

לפירעון החוב מימש הבנק משכנתא שנרשמה על דירת המערערים, ברח' בן אליעזר 43 בנתניה, הידועה כחלקה 612/10 גוש 8260 (להלן: " הדירה").

ביום 9.3.00 הגישו המערערים תביעות לביהמ"ש המחוזי בהן עתרו לביטול שטר המשכנתא בגין פגמים שנפלו בו לטענתם (ה"פ 39600 ו - ה"פ 397/00). הליכי ההוצל"פ עוכבו וביום 19.2.02 נדחו התביעות.

ביום 10.9.01 הגישו המערערים תביעה נוספת לביהמ"ש המחוזי, בה עתרו לביטול המשכנתא בשל פגמים במשכנתא. הליכי ההוצל"פ עוכבו שוב.

ביום 21.6.04 דחה ביהמ"ש המחוזי את התביעה, תוך שהוא נותן למערערים אפשרות להגיע להסדר פשרה עם הבנק, בתום 60 ימים.

בחלוף שנה, חודשו הליכי הפינוי, ניתן צו לפינוי המערערים ונקבע מועד לפינוי ליום 15.5.05.

ביום 18.5.05 דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המערערים לעיכוב הליכי הפינוי, ובהחלטתה נקבע כדלהלן:

" מדובר בתיק משכנתא וטענות החייבים השונות שהועלו עד היום כנגד שטר המשכנתא ו/או זכותו של הבנק לממשו, נדחו בשני פס"ד של כב' ביהמ"ש המחוזי.

במסגרת בקשתם הנוכחית וכן תגובתם לתגובת הכונס אין החייבים מעלים כל טענה ממשית המצדיקה או מאפשרת עיכוב נוסף של הליך המימוש ע"י ר' ההוצל"פ. למותר לציין, כי החייבים לא המציאו כל החלטה מאת ערכאה מוסמכת לעניין עיכוב הליכים בתיק. טענות החייבים לעניין חובת הבנק להמציא דיור חלוף נסתרות על פניהן מעיון בשטר המשכנתא. גם הטענה לעניין מגורי הבת בדירת החייבים, אין בהן כדי להועיל או כדי למנוע או לעכב את המשך הליך המימוש הכרוך כעת בפינוי החייבים מהנכס. כמו כן, אין זה בסמכות ר' ההוצל"פ לעכב את הליכי הפינוי נוכח אי הגעת הצדדים לפשרה מול הבנק ואין זה בסמכותו לכפות פשרה כזו או אחרת על הבנק, מה גם שאפשרות אשר נכללה בעניין זה בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל, לא מומשה ע"י החייבים. אף טענות לעניין היות שטר המשכנתא משום חוזה אחיד הכולל תנאים מקפחים, אינן בגדר סמכות הכרעתו של ר' ההוצל"פ, מה גם שהועלו באופן כלל וסתמי ומכל מקום, לא הוגשה ע"י החייבים החלטת ערכאה מוסמכת לעיכוב הליכי המימוש בגינן."

על החלטה זו, הגישו המערערים בר"ע, ביום 5.6.05, היא הבקשה שבפני.

ביום 17.8.05 התקיים דיון בפני כב' השופט אלטוביה, וב"כ המערערים הודיע בשם שני הצדדים כי "עומדים להגיע לפשרה ומבקש דחיית הדיון, ללא קביעת מועד". עפ"י החלטת ביהמ"ש נקבעה תזכורת פנימית תוך 60 יום.

מסיבה בלתי ברורה אותרה הבר"ע ביום 6.7.06. בהחלטה מיום 9.7.06 התבקש ב"כ המערערים להודיע האם הבר"ע עודנה אקטואלית, ולמרות שככל הנראה נשלחו הודעות קודמות, רק ביום 10.6.07 התקבלה הודעת ב"כ המערערים, עו"ד שעשוע, לפיה עותרים המערערים להכרעה בבר"ע. הדיון בבר"ע נקבע ליום 16.12.07.

במהלך תקופה זו, פנו המשיבים לראש ההוצל"פ בבקשה כי יורה על פינוי המערערים מהנכס, והמערערים הגישו בקשות לעיכוב ביצוע הפינוי.

ג.          המערערים טוענים, כי טעתה ראש ההוצל"פ כשלא הורתה על קביעת דיור חלופי למערערים ולבני משפחתם המתגוררים עימם, בניגוד להוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק ההוצאה לפועל").

לטענת המערערים, יש מקום לאבחן בין מקרה בו ניטלה הלוואה לשם רכישת דירה המובטחת במשכנתא, לבין ענייננו, בו ניטלה הלוואה ששימשה את המערער לצורך עסקיו, שאזי היה על הבנק להבהיר למערערים על אילו הגנות הם מוותרים, מכוח שטר המשכנתא עליו חתמו.

כמו כן, המערערים טוענים, כי היה מקום לקבוע דיור חלופי ולחילופין להורות על מכירת הדירה "כתפוסה" משהמערערת אינה עובדת; בתם ונכדיהם של המערערים מתגוררים עמם בדירה מזה מספר שנים. עוד היה על ראש ההוצל"פ להתחשב, לטענת המערערים, במצבו של המערער, שהוא אדם מבוגר ונכה בשיעור 75%.