פסק-דין בתיק ברע 2030/07

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ערן נווה) מיום 14.8.2007, בה נדחתה בקשת המבקש לחידוש ההליכים בתביעתו שנמחקה לפני כשנתיים.

לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

1.         בשנת 2003 הגיש המבקש נגד המשיבים תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשנת 2000, במהלך אימון כדורגל במגרש המשיבה 1. בהתאם להחלטת בית משפט קמא, פוצל הדיון ונדונה תחילה המחלוקת בסוגיית החבות, התקיימו מספר קדמי משפט ואף הוגשו חוות דעת רפואיות, מתוכן עלה כי למבקש נגרמה נכות מהתאונה. התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 3.2.2005 לשמיעת עדויות המבקש. באותו יום התקיימה ישיבת הוכחות בה העיד המבקש, והתיק נקבע ליום 6.7.2005 להמשך הוכחות לשמיעת עדויות המשיבים.

2.         המבקש לא התייצב למועד ההוכחות הנוסף שנקבע. בית משפט קמא קבע בהחלטתו שניתנה באותו יום, כי לא זו בלבד שהמבקש הוזמן לישיבת ההוכחות, אלא שאין כל ספק שידע בפועל אודות הישיבה. בהחלטה הביע בית משפט קמא מורת רוח מהתנהגות המבקש, אך סבר כי דחיית התביעה או מחיקתה והתניית חידושה בתשלום הוצאות, תקפח את המבקש, ולכן חייב את המבקש בהוצאות בסך 2,000 ש"ח והתנה את המשך ההליכים בתיק בתשלום ההוצאות.

3.         המבקש לא שילם את ההוצאות והמשיבים עתרו לדחיית התביעה, המבקש הגיש תגובתו לבקשה וטען כי אין ביכולתו לשלם את ההוצאות. ביום 25.9.2005 ניתן פסק הדין, בו החליט בית משפט קמא על מחיקת התביעה והתנה את חידוש ההליכים בה בתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח (להלן: " פסק הדין").

בפסק הדין נקבע שוב, כי היה מקום לדחות את התביעה, אולם מתוך התחשבות במבקש הוחלט למוחקה בלבד. כן נקבע, כי לאור השלב אליו הגיעה התביעה, הרי שכל תביעה חדשה צריכה להידון בפני אותו שופט שכבר החל בשמיעת הראיות. לעניין ההוצאות שנפסקו בגין אי הופעת המבקש לישיבת ההוכחות נקבע, כי הן עומדות בעינן והמשיבות רשאיות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בקשר אליהן.

4.         ויהי מקץ כשנתיים, ביום 2.7.2007, הגיש המבקש "בקשה לחידוש ההליכים בתיק". בבקשה נטען כי בשל מצבו הסוציו-אקונומי של המבקש - היותו בן העדה המוסלמית, חייל מתנדב בשירות סדיר בצה"ל, היעדר אב ומצב כלכלי קשה של אימו, ולאור זכות הגישה לערכאות, יש לפטור אותו מהפקדת הסכום שחייבו בית המשפט לצורך חידוש ההליכים.

            לאחר קבלת תגובת המשיבות ומשהתברר כי ההוצאות כלל לא שולמו על ידי המבקש, דחה בית משפט קמא ביום 30.7.2007 את הבקשה.

5.         ביום 12.8.2007 הגיש המבקש "הודעה על הפקדת הוצאות ובקשה לקביעת התיק להוכחות". בהודעה נמסר כי בהתאם לפסק הדין, המבקש הפקיד בקופת בית המשפט המחאה בנקאית על סך 5,000 ש"ח, וביקש לחדש את ההליכים בתביעה.

            ביום 14.8.2007 דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע בהחלטתו כדלקמן:

"התנהלות התובע לאורך כל ההליך, היתה רשלנית. השתהותו בקיום החלטת בית המשפט משך שנתיים ראוי שתשמש נגדו. אם אקבל את בקשת התובע, אפגע בנתבעים ובזכויותיהם ואפעל כנגד עקרון "סופיות הדיון" ללא כל הצדקה מספקת. אשר על כן, הבקשה נדחית".

6.         על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. בבקשה טען המבקש כי בית משפט קמא לא קבע מועד להפקדת הסך של 5,000 ש"ח ועל כן שגה בקביעה כי המבקש השתהה בהפקדת הסכום. בנוסף נטען, כי התביעה נמחקה ולא נדחתה, וזאת בכוונת מכוון ובמפורש, ומשמעות הדבר כי בידי המבקש הזכות להגישה מחדש. המבקש הפנה להלכה בדבר זכות הגישה לערכאות וטען שיש להעדיפה במקרה זה על עקרון סופיות הדיון.

לטענת המבקש, החלטת בית משפט קמא יוצרת מעשה בית-דין וחוסמת את המבקש מלהמשיך בתביעתו או להגיש תביעה חדשה, ולמעשה סותרת ומבטלת את הקביעה בפסק הדין משנת 2005,  כי למבקש זכות לחדש את התביעה, וזאת ללא נימוק מוצדק.

המשיבים מתנגדים לבקשה ותומכים בנימוקי ההחלטה. לטענתם המבקש נהג בזלזול בבית המשפט ובצדדים כשלא התייצב לישיבת ההוכחות ולא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, וחסד עשה עמו בית משפט קמא כשהתחשב במצבו ובגילו הצעיר ולא דחה את התביעה. ההוצאות שולמו באיחור רב ומבלי לבקש ארכה מבית המשפט, וחידוש ההליכים עתה יפגע באינטרס של המשיבים ויגרום להגדלת הוצאותיהם.

7.         על פי פסק הדין, תביעת המבקש נמחקה עקב אי התייצבותו לישיבת ההוכחות ועקב אי תשלום ההוצאות בהן חויב עקב אי התייצבות. בית משפט קמא לא נצרך לקבוע מועד לתשלום הסך של 5,000 ש"ח, שנקבע כתנאי לחידוש ההליכים בתביעה, מאחר שהברירה בידי המבקש, בכפוף לתקופת ההתיישנות. ברצותו - יגיש תביעה חדשה בכפוף לתשלום ההוצאות, וברצותו - יוותר על תביעתו. מכל מקום, נכונותו של המבקש לשלם את ההוצאות בחלוף שנתיים כדי לחדש את התביעה מהמקום בו נפסקה, חורגת בהרבה מהזמן הסביר - השווה להוראת סעיף 11 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981, לפיה חיוב לעשות דבר בלא שנקבע זמן לעשייתו, יש לעשותו במהירות הראויה, בהתחשב בנסיבות העניין.

מאחר שהמבקש השתהה בתשלום הסך של 5,000 ש"ח, יש למנוע ממנו את הזכות שהקנה לו בית משפט קמא בפסק הדין, לחדש את ההליכים מהמקום אליו הגיעה התביעה בעת מחיקתה וליהנות בכך מקיצור התור לבירור התביעה ומהפעולות וההליכים שכבר בוצעו במסגרת התביעה.

טענתו של המבקש, כאילו בית המשפט קמא חסם את דרכו מלהגיש תביעה חדשה, ובכך יצר, כביכול, מעשה בית דין כנגדו, אין לה על מה שתסמוך. קשה להלום כי  מצבו של המבקש יהא רע יותר ממצבו בעת שניתן פסק הדין. איני סבור כי יש לקרוא את החלטת בית משפט קמא, כטענת המבקש, כאילו התביעה שנמחקה שינתה את פניה לתביעה שנדחתה - וראה באנלוגיה לכך, תקנות 154-155 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 וכן בש"א (מחוזי י-ם) 877/06 פומא אליאס טוויל נ' בנק ירושלים (ניתן ביום 23.2.2006).

בפסק הדין הורה בית המשפט על מחיקת התביעה, כך שרשאי המבקש להגיש תביעה חדשה, בכפוף לכך שישלם תחילה למשיבים הסך של 5,000 ש"ח (וזאת בנוסף לסך של 2,000 ש"ח שנפסקו לחובתו על פי החלטה קודמת) ובכפוף לכללי ההתיישנות.

            לא נעלם מעיני כי תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם יעילות הדיון במקרה זה, וייתכן כי הדבר יוביל לכך שזמן שיפוטי יקר וזמנם של הצדדים ירד לטמיון. עם זאת, יש בהחלטת בית משפט קמא כדי למנוע, מחדש, שימוש לרעה בהליכים משפטיים, ומאידך, מתן משקל לזכות הגישה לערכאות, כך שהתובע יהא זכאי לקבל את יומו בכפוף ולאחר שמילא את התנאים שהושתו עליו כתנאי להגשת תביעה חדשה - השווה בש"א 4461/01 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ששונקר (ניתן ביום 11.6.2006); ע"א 746/88 אמנון בוזגלו קטין נ' יגאל אוחנה פ"ד מה(3) 690 (1991); ע"א 1628/92 גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ פ"ד מח(2) 372 (1994)).