פסק-דין בתיק ברע 1995/07

בקשה למתן רשות לערער על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה, מר ניר זיתוני (להלן: " מר זיתוני"), מיום 28.6.07 (להלן: " ההחלטה"), בה קיבל מר זיתוני את בקשת המשיב, הוא הזוכה בתיק ההוצל"פ (להלן: " לביא" או " הזוכה"), להגדלת קרן החוב בתיק, בגין שיערוך החוב, החל מיום מתן פסק הדין, מ- 70,000 ש"ח, ל- 449,658.78 ש"ח, נכון ליום  6.3.07 וזאת - על פי חישוביו של מומחה מטעם המשיב, כפי שנעשו בחוו"ד אשר הוגשה מטעם הזוכה לתיק ההוצל"פ.

ייאמר מייד, כי המערער (להלן: " לסקי" או " המערער"), לא הגיש חוו"ד מטעמו וגם בפניי הוא לא חלק על חישוביו של המומחה או על כך שהתוצאה אליה הגיע אכן משקפת שערוך כחוק של החוב, החל מיום מתן פסק הדין ועד ליום 6.3.07, אלא שהוא טוען כנגד עצם הפעלת שיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל וכן כנגד השיהוי הרב בו נקט הזוכה בבקשתו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי, מכח סמכותי על פי תקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

קדמה להחלטה, החלטה שניתנה ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה, הגב' דנה עופר (להלן: " גב' עופר"), אשר ניתנה ביום 16.1.07, בבקשה קודמת, אשר הגיש לביא להגדלת החוב בתיק, ע"י שיערוך החוב מיום מתן פסק הדין. גב' עופר דחתה את הבקשה, הן מאחר שלא הוכח השערוך, שכן לא צורפה לבקשה חוו"ד מומחה, והן לאור כך שהבקשה הוגשה בשיהוי רב.

תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1981, לביצוע פסק דין, שניתן ביום 29.2.1978, והוסב למחשב בשנת 1992.

בשנת 1985 ביקש ב"כ הזוכה, לתקן את פסק הדין, על פי סעיף 9ג' לחוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 3) תשל"ט-1978, מפסק דין הקובע צירוף הפרשי ריבית, לפסק דין הקובע צירוף הפרשי ריבית והצמדה ובקשתו נענתה. חישוב לפי תיקון זה מביא, כאמור, את החוב, נכון לשנת 2007, לסך של כ- 70,000 ש"ח.

כתאריך ממנו מתבקש השינוי, נרשם בבקשתו הנ"ל של הזוכה, החודש בו נפתח תיק ההוצל"פ - 6/81.

מר זיתוני קבע בהחלטתו, כי הפגמים, אשר צוינו בהחלטת הגב' עופר, תוקנו ע"י לביא ע"י כך שהוגשה על ידו חוו"ד מומחה וניתן הסבר לשיהוי רב השנים בהגשת הבקשה. עוד קבע מר זיתוני, כי החלטות בתיקי הוצל"פ אינן יוצרות, ככלל, מעשה בית דין והוא אף נעזר בהחלטת כבוד השופטת הורוביץ (בסמכותה, דאז, כרשמת בית המשפט המחוזי), מיום 1.3.07, בבקשת לביא להארכת מועד להגיש בר"ע על החלטת הגב' עופר (להלן: " החלטת ביהמ"ש"), אשר קבעה, לאחר שלביא ציין שהוא עומד להגיש בקשה נוספת לראש ההוצאה לפועל, כי ייתכן שהבר"ע תתיתר אם בקשתו הנוספת תתקבל ואפשרה לו להגיש בקשה נוספת לראש ההוצאה לפועל בתוך 10 ימים, כפי שהוא, אמנם, עשה.

לפיכך, ראה עצמו מר זיתוני, ובצדק, כמוסמך לדון בבקשה הנוספת.

ב"כ המערער טען בפניי, כי אין לראות בהחלטה הנ"ל משום מתן רשות ללביא להגיש בקשה נוספת.

סבורתני כי אין ממש בטענה זו. ברי מתוכן החלטת ביהמ"ש, כי הבקשה להארכת המועד הוגשה טרם עבור המועד וכי לולא ניתנה הרשות, היה ביהמ"ש דן בבר"ע. לאור סמכויותיו של בימ"ש, הדן בבר"ע, רשאי היה ביהמ"ש, במסגרת הדיון בבר"ע, לאפשר ללביא להגיש חוו"ד מומחה מטעמו ולהסביר את השיהוי. משקבע ביהמ"ש, כי הגשת בקשה נוספת לראש ההוצאה לפועל תיתר את הבר"ע, יש לראות בכך היתר להגיש בקשה נוספת באופן שקמה ללביא זכות לבחינת הענין מחדש ע"י לשכת ההוצאה לפועל. קביעה אחרת מהווה פגיעה בזכות חוקית של לביא, כי ערכאה הערעור תבחן את החלטתה של הגב' עופר.

מעבר לכך - ממילא החלטות ראש ההוצאה לפועל אינן סופיות, וגם ללא החלטת ביהמ"ש, רשאי היה הזוכה להגיש בקשה נוספת, לצרף אליה חוו"ד מומחה ולהסביר את השיהוי, כפי שאמנם עשה.

באשר לשיהוי - לביא הסביר את השיהוי בכך שלסקי נעלם ולא ניתן היה לנקוט נגדו הליכי הוצל"פ. הסבר זה מוכח, לא רק בדבריו של לביא, אלא גם בדבריו של לסקי עצמו, אשר הודה בסעיף 18.1. לתצהירו, כי הוא יצא לחו"ל עוד בשנת 1984 ושהה בארה"ב במשך כ- 20 שנה.

בדבריו בפניי טען בא כוחו, כי מדובר ב- 11 שנים בלבד וכי לסקי התבלבל כאשר ציין בתצהירו 20 שנה. לא אוכל לקבל טענה זו, הבאה מפי עוה"ד בטיעונו בפניי והמנוגדת לאמור בתצהירו של לסקי, מה גם שלא ברור כיצד יכול היה לסקי "להתבלבל" בענין זה.

כך או כך, אין חולק כי לסקי שהה שנים רבות בחו"ל, מבלי ששילם דבר על חשבון החוב (למרות שידע עליו) ומבלי שהיתה ללביא יכולת לעשות פעולות גבייה כלשהן, כך שאין לבוא אליו בטרוניה שלא פעל בתיק.

רק לאחר שלסקי חזר לארץ והגיש, בשנת 2005, בקשה ללשכת ההוצאה לפועל להכרזתו כמוגבל באמצעים, נודע ללביא שהוא חזר לארץ ולכן חידש את הפעילות בתיק ובמסגרת זו ביקש שיערוך החוב החל ממועד פסק הדין, במקום ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ.

לא מצאתי כל ממש בטענות ב"כ החייב כנגד סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו משנת 1985, לעדכן את החוב, באופן שיישא הפרשי הצמדה בנוסף להפרשי ריבית. גם אם טעה ב"כ הזוכה, כאשר הגיש את הבקשה דאז לעדכון קרן החוב ורשם בבקשה את תאריך פתיחת תיק ההוצל"פ ולא את תאריך מתן פסק הדין, אין לחסום אותו מלבקש תיקון נוסף, אשר ישערך את החוב ממועד מתן פסק הדין.

הכלל הוא, שיערוך החוב, החל מיום מתן פסק הדין.

אין מדובר בהעשרת הזוכה, אלא בשמירה על ערך כספו. אי תשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ואילך גורם לזוכה עוול בולט - ע"א 391/88 - משה פיכטנבוים נ' שלמה זלישניק . פ"ד מו(4), 311, עמ' 317-318. ככלל, יש לפסוק הצמדה וריבית ו "אין לרוקן את הזכייה בסכום כסף פלוני מתוכנה, על-ידי כך שנמנעים מהצמדתו למדד. הקו הנקוט בידי המשפט יהיה, בדרך כלל, כי הצד הזוכה אינו צריך לשאת בהפסדים, הנובעים משינוי ערך הכסף" - ע"א 419/80 - הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אוווז בע"מ . פ"ד לו(4), 433.  " ההצמדה היא עניין שבשגרה ובשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי סכום שנפסק יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן וישא ריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961." - ר"עא 35/86 - ארגמן תעשיות בע"מ נ' אופ-אור בע"מ . פ"ד    מ(2), 221, עמ' 223-224.