פסק-דין בתיק ברע 1953/04

1.       לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של  ראש ההוצל"פ בחדרה (כב' הרשם שמעון רומי) מיום 28.11.04 בתיק הוצל"פ 5-97-18405-12.

2.       השתלשלות העניינים

          א.      בנק דיסקונט לישראל בע"מ (הזוכה, להלן- "הבנק") פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב מר מרק אפריט (להלן- "החייב" או "המבקש") בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה.

ב.       בהחלטתו מיום 12.3.98 מינה ראש ההוצל"פ (כב' הרשם אהוד קפלן) את עו"ד משה גלר (להלן- "כונס הנכסים") לשמש כונס נכסים לזכויותיו של המבקש במקרקעין הידועים כגוש 8249 חלקה 48 הידועים כמגרש נס' בתוכנית נת/542/א (להלן- "המגרש").

          ראש ההוצל"פ הסמיך את כונס הנכסים לתפוס חזקה במגרש ולפעול למימושו ולמכירתו למרבה במחיר.

          ג.       בהחלטתו מיום 6.9.04 נענה ראש ההוצל"פ (כב' הרשם שמעון רומי) לבקשתו של כונס הנכסים ואישר את מכירת המגרש כמבוקש בבקשה לאישור המכר.

          ד.       ביום 20.9.04 פנה המבקש לראש ההוצל"פ וביקש לבטל את החלטתו הנ"ל מיום 6.9.04 ו "ליתן צו לפיו זכותו של המבקש לרכוש את המגרש במחיר 582,000 דולר או בעצמו ועל ידי מי מטעמו". כן נתבקש ראש ההוצל"פ לעכב את המכירה על מנת ליתן למבקש שהות לפנות לבית המשפט בערעור על ההחלטה מיום 6.9.04.

                   בהחלטתו מיום 21.9.04 קבע כב' ראש ההוצל"פ שככלל אין מניעה לכך שראש ההוצל"פ יבטל מכר אף לאחר שניתן על ידו אישור לעשות כן. ברם, במקרה הקונקרטי, כך קבע, אין הוא רשאי לעשות זאת. מכל מקום, על מנת שלא להותיר את הזוכה "קירח מכאן ומשם" התנה ראש ההוצל"פ את הדיון בבקשת החייב מיום 20.9.04 בהפקדת סכום בשקלים חדשים השווה ל-582,000 דולר על פי השער היציג שהיה ידוע ביום 21.9.04, בקופת ההוצאה לפועל. בהחלטה נקבע כי "אם תקובל בקשת החייב ישמש הסכום המופקד לפדיון המשכון. אם תידחה הבקשה, ישמש מקצתו לתשלום הוצאות הכונס והקונה בעטיה של בקשה זו, אם ובאשר ייקבע כך". ראש ההוצל"פ הורה לצדדים, היינו, כונס הנכסים והקונים המיועדים להגיב על בקשתו של החייב.

                   ראש ההוצל"פ קבע מועד לדיון "טנטטיבי" בבקשתו הנ"ל של החייב ליום 3.11.04.

          ה.      ביום 3.10.04 הגיש החייב בקשה לשינוי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 21.9.04. החייב ביקש כי ההחלטה מיום 21.9.04 תשונה כך שיהיה על החייב להפקיד רק 10% מסכום ההצעה שבידי כונס הנכסים ולא את מלוא הסכום. כן ביקש לעכב את המכירה עד ליום הדיון (3.11.04) ולהורות לכונס הנכסים ולב"כ הקונים להמציא לחייב העתק מהצעתם וסימוכין להפקדת 10% ממנה בידי הכונס.

                   בהחלטתו מיום 10.10.04 דחה ראש ההוצל"פ את בקשת החייב וקבע כי "אם אכן חפץ החייב לפדות הנכס, יתכבד ויעשה כן, בהתאם להחלטה ששינויה מבוקש".

          ו.       הדיון שנקבע בפני ראש ההוצל"פ ליום 3.11.04 נדחה ליום 24.11.04.

                   במועד הדיון הנ"ל התבררו לראש ההוצל"פ העובדות שלהלן (הדברים יובאו בציטוט מהחלטת ראש ההוצל"פ נשוא ההליך שלפני):

"בניגוד להחלטתי, לא הפקיד החייב את הסכום בקופת בית-המשפט, ובכלל לא הפקיד הוא מאומה... אחר "מטעמו", מר ארמונד דהן באמצעות עו"ד סונדרס, הפקיד את מלוא הסכום שחויב החייב להפקיד, במט"ח בפיקדון אצל הכונס.

לראשונה נסתבר לי כי כלל אין מדובר בפדיון המשכון אלא לעת התברר העובדות הנ"ל ביום 24.11.04.

עובדה זו הוסתרה מידיעתי על ידי החייב בבקשותיו השונות. כל הנוגעים בדבר, למעט ראש ההוצל"פ האמור לפקח על הליכי הכינוס, ידעו אודות הימצאו של מציע אחר "מטעם החייב" אך בפירוש לא החייב עצמו.

מכאן, שכלל אין מדובר בפדיון המשכון על ידי החייב, אלא בהצעה נוספת שהוגשה על ידי ארמונד דהן, באמצעות ב"כ עו"ד סונדרס".

          ז.       לאחר שהתבררו לראש ההוצל"פ העובדות הנ"ל, נבדקה על ידו האפשרות לקיומה של התמחרות מחודשת בין הקונים לבין המציע "החדש" מר ארמונד דהן.

ראש ההוצל"פ ציין בהחלטתו נשוא ההליך שלפני כי מר דהן, באמצעות בא כוחו עו"ד סונדרס, הביע את הסכמתו להתמחרות מחודשת ואילו הקונים, באמצעות בא כוחם עו"ד אייזמן, דחו את ההצעה לקיום ההתמחרות המחודשת.