פסק-דין בתיק ברע 1673/06

בקשת רשות לערער כנגד החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אליהו בכר) מיום 30.03.06 בבש"א 157969/06, ת.א. 209330/02.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי ליתן רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

הרקע העובדתי

משיבה 2 (להלן: "עובדיה") הגישה נגד משיבה 1 (להלן: "ברקן") ואחרים תביעה לתשלום 1,870,197 ש"ח. ברקן הגישה כתב הגנה והודעה לצד שלישי נגד המבקשת שבכותרתה הוגדרה התביעה כהצהרתית וכספית. סכום התביעה 200,000 ש"ח.

על פי הנטען בהודעה לצד שלישי, בהסכם שנכרת בין ברקן למבקשת, קיבלה עליה המבקשת כל חוב, כל חבות וכל התחייבות של ברקן כלפי עובדיה.

בסעיף 4 להודעה נכתב:

"התובעת (עובדיה - ש.ד.) אינה מבחינה בתובענה באופן ברור בין האחריות של כל אחת מהנתבעות, והנתבעת טוענת כי מרבית העילות הן באחריות של הנתבעת 1 (להלן: "הבנק") ולפיכך, ולצרכי אגרה, מעמידה הנתבעת את הודעת צד ג' על שני אלה:

א.    הצהרה כי הנתבעת 2 חייבת ואחראית על פי פרשנות של ההסכם שבין הצדדים, בכל חוב חובה וחבות מכל מין וסוג שהוא, שיש או תהיה בכל מועד שהוא לתובעת כלפי הנתבעת, בין אם היא מפורשת בתובענה ובין אם לאו, ובכלל זה בכל תוצאה של הליך הבוררות התלוי ועומד בין הנתבעות ובין התובעת.

ב.     הנתבעת מעמידה את סיכון חבותן של שתי הנתבעות גם יחד בתביעה בסכום כולל של 400,000 ש"ח לצורך אגרה, ואת חבותה היחסית של כל אחת מהנתבעות 2-3 בסכום של 200,000 ש"ח ולפיכך ולצורך אגרה מעמידה הנתבעת את תביעתה הכספית לצורך הודעת צד ג' על סכום של 200,000 ש"ח" (ההדגשות שלי - ש.ד.).

בתאריך 25.06.02 הגישה ברקן ה"פ 175615/02, שהמשיבות לה היו המבקשת, עובדיה ובנק דיסקונט, בה התבקש מתן פסק דין הצהרתי בדבר חבות המבקשת כלפי ברקן בכל טענה של עובדיה כלפיה. הבקשה נסמכה על התחייבותה של המבקשת כלפי ברקן.

בדיון שהתקיים בתאריך 14.10.02 בפני כב' השופט ד"ר קובי ורדי, נמחקה התובענה ובית המשפט אף ציין כי המסגרת הראויה לדיון בטענותיה של ברקן כלפי המבקשת הינה הודעה לצד שלישי, מכיוון שמדובר בזכות שיפוי בין ברקן למבקשת.

בתאריך 10.06.03 התקיימה ישיבת קדם משפט בפני כב' השופטת יהודית שבח בה ביקש ב"כ ברקן להפריד הדיון ולדון בשלב ראשון במערכת היחסים הפנימית שבין כפיר לברקן.

בקשה זו לא התקבלה, אך בית המשפט האריך המועד להגשת הודעה לצד שלישי על ידי ברקן.

בדיון שהתקיים בתאריך 19.10.03 חזר עו"ד לביא על בקשתו לפיצול הדיון ובקשתו נדחתה, והוחלט כי ההודעה לצד שלישי תתברר בצוותא חדא עם התובענה העיקרית.

גם נסיון נוסף להקדמת הדיון בהודעה לצד שלישי לא צלח (פרוטוקול מיום 01.12.04).

בהתאם להחלטת בית המשפט בקדם המשפט, הגישה המבקשת תצהיר עדות ראשית בו הכחישה את טענות ברקן, אולם הסכימה למתן החלטה בהודעת צד ג' כפי שהוגשה, דהיינו, בסכום של 200,000 ש"ח בלבד.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני כב' השופטת מארק-הורנצ'יק בתאריך 15.11.05, טען ב"כ ברקן כי מתצהירי המבקשת עולה שהיא מסכימה למתן פסק דין נגדה על מלוא סכום הודעת צד ג', ולפיכך התבקש פיצול הדיון באופן שהליכי צד ג' ישמעו אחרי הליכי התביעה בתיק העיקרי, כדי שאפשר יהיה לאמוד נכון את סיכויי התביעה ולפי הצורך לעתור לבית המשפט בבקשה להעמיד סכום הסעד הכספי המבוקש בהודעת צד ג' על הסכום שיסתמן באותה עת.

כב' השופטת לא קיבלה את הבקשה וקבעה כי על עו"ד לביא להודיע לבית המשפט בכתב, עד לא יאוחר מיום 30.12.05, אם שולחתו עומדת על הודעת צד ג' בסכום שבה נמסרה ההודעה, או שהיא מושכת את תביעתה על הדרך של מחיקתה.

דהיינו, בית המשפט איפשר לברקן לבחור בין הגדלת סכום ההודעה לצד שלישי למחיקת ההודעה.

ברקן לא פעלה על פי ההחלטה, ובמקום להבהיר את עמדתה כאמור לעיל, הגישה בתאריך 29.12.05 בקשה למחיקת הסעד הכספי בהודעה לצד ג' ולהותיר על כנו את הסעד ההצהרתי וביקשה להתיר לה פיצול סעדים בהודעת צד ג'.