פסק-דין בתיק ברע 1246/05

1.         בהחלטתי מיום 20.2.06 ביקשתי מב"כ הצדדים להביע עמדתם באשר לסוגיה, האם ידון בית המשפט בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

המבקשת לא הגיבה על ההחלטה ואילו ב"כ המשיב מתנגד לדרך דיון זו, בטענו כי לנוכח העובדה שהמבקשת לא הפקידה ערבות, ולנוכח העובדה כי אין הבקשה מעמידה בפני ערכאת הערעור, שאלה, הראויה להידון בערעור, אין מקום לדון בבקשה, כאילו ניתנה רשות ערעור.

לא מצאתי בטיעוניו של ב"כ המשיב כל נימוק של ממש, אשר יהא בו כדי לשכנעני כי אין מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה.

הבקשה אמנם ארוכה ומפורטת, אולם בסופו של דבר, הסוגיה העולה ממנה הינה סוגיה קלה ופשוטה. יתר על כן: טיעוני הצדדים בבקשה עצמה ממצים ומפורטים, ויש בהם התייחסות ההולמת אף דיון בערעור לגופו.

בנסיבות אלה, איני רואה כל מניעה לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות ומשהוגש ערעור על פיה, וכך אני מורה.

2.         המבקשת הינה החייבת בתיק הוצל"פ שמספרו 4-04-05055-10, המתנהל בלשכת הוצל"פ בנצרת. בתיק זה התנהלו הליכים רבים וממושכים, הנוגעים לצו חיוב בתשלומים ולנקיטת הליכי גביה כנגד החייבת. ביום 15.12.05 הורתה ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת שרקאווי) על תפיסת מכוניתה של החייבת, לצורך מימושה. החלטה זו הינה נשוא בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה, טוענת המבקשת, כי במסגרת צו חיובה בתשלומים, הורתה ראש ההוצל"פ על עיכוב כל הליכי הגביה האחרים נגדה, לרבות הליכי עיקול מטלטלין. (ראה החלטה מיום 21.4.05).

על פי אותה החלטה, חוייבה המבקשת בתשלומים עיתיים על סך של 4,000 ש"ח לחודש. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (כב' השופט מויאל), נתקבלה וצו החיוב הופחת לסך של 2,400 ש"ח לחודש.

עוד קודם שנדונה בקשת רשות הערעור, החליטה כב' הרשמת שרקאווי, ביום 9.6.05, על תפיסת המכונית. על כן, הגישה המבקשת בקשה נוספת, בתיק בר"ע 1109/05, ובה עתרה לביטול ההחלטה לתפיסת המכונית. משהחליטה כב' השופטת מויאל בבר"ע 1083/05 לקבל את בקשתה של החייבת, קבעה , בסיפא להחלטה, כי החלטה זו מייתרת את הדיון בבר"ע 1109/05, ובהתאם הורתה על מחיקתה של הבקשה הנ"ל.

יש לציין, כי במסגרת בר"ע 1109/05, ניתן על ידי צו ארעי , המעכב את תפיסת המכונית.

על כן, משהורתה כב' השופטת מויאל על מחיקת הבקשה, הבין ב"כ המשיב, ובעקבות בקשתו אף כב' הרשמת שרקאווי, כי ניתן לתפוס את המכונית.

ואכן, ביום 15.12.05, ניתנה החלטתה של כב' הרשמת שרקאווי, באשר לתפיסת המכונית, היא החלטה נשוא בקשה זו.

3.         בבקשתה, סוקרת המבקשת את ההסטוריה הארוכה והמפותלת של תיק זה, בה ניתנו החלטות, החלטות נוגדות, החלטות המבטלות את ההחלטות הנוגדות, החלטות בבקשות רשות ערעור, שהוגשו, חדשות לבקרים, לבית משפט זה,  וכיוצא באלה.

אף ב"כ המשיב נגרר בעקבותיה של ב"כ המבקשת, ואף הוא מפרט, לפרטי פרטים, את אשר התרחש בתיק זה בעבר.

סבורני,  כי אין כל צורך לדון בהיסטוריה הנוגעת לתיק זה. לטעמי, השאלה היחידה שעל בית משפט זה לשאול עצמו, הינה השאלה , האם צדקה הרשמת הנכבדה שעה שהורתה על עיקול המכונית ותפיסתה, לנוכח החלטות קודמות ולנוכח התפתחות תהליכי הגביה בתיק ההוצל"פ.

4.         תיק ההוצל"פ נפתח מיוזמתה של החייבת עצמה. בעת בפתיחת התיק עמד החוב הפסוק על סכום העולה על 40,000 ש"ח. מאז, ועד אשר ניתנה החלטה נשוא בקשה זו, הופחת סכום החוב ל- 11,484 ש"ח. אציין, כי עיון במחשב ההוצל"פ, נכון ליום כתיבת פסק דין זה מעלה, כי סכום החוב הופחת עד כדי 7,032 ש"ח. ומכאן, ברור כי החוב נשוא תיק הוצל"פ זה נפרע כסדרו, והליכי ההוצל"פ, אשר ננקטו עד כה , הביאו לתוצאות ראויות.

5.         בהחלטתה של כב' הרשמת שרקאווי, מיום 21.4.05, הורתה כב' הרשמת, כי: "לאחר תשלום ראשון וכל עוד עומדת החייבת בצו התשלומים יעוכבו נגדה הליכי מאסר, עיקול עו"ש, משכורת ומטלטלין".

לטעמי, "מטלטלין", כוללים בתוכם גם מכונית. אין לקבל כל פרשנות אחרת באשר למונח זה, כפי שטוענים הצדדים בטיעוניהם.

נכון אמנם, כי אין בצו חיוב בתשלומים, כשלעצמו, כדי למנוע מבעד ראש ההוצל"פ לנקוט הליכי גביה אחרים כנגד חייבים. על כן, רשאית היתה ראש ההוצל"פ להוציא כנגד החייבת אף צווי עיקול למיניהם, לרבות צו עיקול המכונית. אף השהייתם של הליכים אלה, אין בה כדי למנוע מראש ההוצל"פ להפעיל את שיקול דעתה, עם חלוף העיתים, ולהורות על חידושם של ההליכים. עם זאת, איני סבור, כי מן הראוי לשנות החלטות מסוג החלטתה של כב' הרשמת מיום 21.4.05 מבלי לנמקן.

על ראש ההוצל"פ, לטעמי, היה לנמק מדוע זה החליטה להורות על עיקול מטלטלין, בניגוד להחלטתה מיום 21.4.05.