פסק-דין בתיק ברע 1158/04

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 28.12.03, של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, בת"ק 7783/03 (כב' השופט ה' יחזקאל).

            אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.         להלן עיקרי העובדות הרלבנטיות לענייננו:

            מר אליצור לבנוני וגב' אורלי לבנוני (להלן: "המשיבים"), תכננו חופשת סקי בת שבוע ימים במדונה די קמפיליו שבאיטליה (להלן: "האתר").

            המשיבים קנו כרטיסי טיסה בחברת "אליטליה נתיבי אוויר איטלקיים" (להלן: "המערערת"), במסלול תל אביב- מילנו.

            ביום 4.1.03 לפנות בוקר, טסו המשיבים בטיסה 805, והגיעו למלפנזה שבאיטליה בשעה 9:50 בבוקר.

            עם הגיעם לאיטליה, התברר למשיבים, כי לא הגיעו ליעדן שתי מזוודותיהם, בהן היו פריטים שונים הנחוצים להם לבילוי חופשתם, ובכללם ציוד סקי מקצועי ופרטי לבוש שונים.

            מבירור שערכו המשיבים במחלקת האבידות והמציאות של שדה התעופה במלפנזה, הוצג בפניהם מסמך, לפיו על מנת להמנע ממשקל עודף במטוס, הורדו מזוודותיהם של המשיבים, יחד עם מזוודותיהם של 12 נוסעים אחרים.

            המשיבים ניסו, תחילה, לאתר את מזוודותיהם, ולשם כך קיימו שיחות טלפון בעלות כוללת של 35 יורו.  

            משלא עלה בידם למצא את המזוודות,  רכשו המשיבים פרטי ביגוד, וכן  חלק מציוד הסקי הנחוץ להם, ושכרו חלק אחר של ציוד הסקי.

            בגין הוצאות אלה, שילמו המשיבים סכום כולל של 2239 יורו.

            המשיבים קיבלו את אחת ממזוודותיהם ביום 6.1.04, ואת המזוודה השנייה, שהכילה את כל ציוד הסקי, קיבלו המשיבים יום אחד לפני סיום חופשתם.

            בשובם לארץ, פנו המשיבים למערערת, בבקשה לפיצוי בגין הפסדיהם, והמערערת היתה מוכנה לשלם עבור המשיבים סכום של 200$ בלבד- הצעה שנדחתה ע"י המשיבים.

            המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט קמא, בה תבעו פיצוי בסכום של 17,800 ש"ח, בגין ההפסדים שנגרמו להם.

בכתב הגנתה, הכחישה המערערת את טענותיהם של המשיבים, וטענה כי האיחור בהגעת המזוודות לאתר, נבעה מגורמים שאינם תלויים במערערת.

ביום 2.12.03, הגישה המערערת, לבקשת בית המשפט קמא, תצהיר של מנהל תחנת נתב"ג, לפיו התברר כי כפי שטענו המשיבים, המזוודות הגיעו ליעדם באיחור, מאחר שהורדו מהמטוס, בשל משקל עודף.

בפסק דינו מיום 28.12.03, קבע בית המשפט קמא כדלהלן:

"הנתבעת עצמה את עיניה בכל הנוגע לנזקים שעלולים להיגרם לתובעים היה והמזוודות לא תוטסנה יחד עימם באותה טיסה...על הנתבעת היה לדעת כי חלק מהנוסעים טס לצורך חופשת סקי וכי אי הטסת כבודתם, ביחד עמם, עלולה לגרום להם לנזק כבד, שכן יעדם של התובעים רחוק, מרחק ניכר, משדה התעופה במילנו דבר שהיווה, ככל הנראה, את אחת הסיבות לאיחור הרב בהגעת המזוודות לאתר...לאור דרך ניהול הגנתה של הנתבעת בתיק זה, נראה כי היא הניחה שמוטב שלא לשתף את הנוסעים בעניין זה, תוך שהיא מניחה כי הסיבה האמיתית לאי הטסת המזוודות לא תיוודע להם, ומכאן כי תוכל לפצותם בפיצוי נמוך ביותר...התנהגותה של הנתבעת מעידה על חוסר אכפתיות ופזיזות תוך ידיעה כי קרוב לוודאי יגרם לתובעים נזק ועל כן אין מקום לתחולת המגבלה הקבועה בסעיף 22(2)א לאמנה...שוכנעתי כי נגרמה לתובעים הוצאה בסך של 2239 יורו, בגין רכישת ושכירת ציוד וביגוד. מאחר והציוד והביגוד ששכרו התובעים נשאר בידיהם מועמד הפיצוי בפריט זה ע"ס של 10,000 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין.

שוכנעתי כי נגרמה לתובעים הוצאה בסך של 35 יורו בגין שיחות הטלפון סכום זה שווה ערך לכ-190 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין.