פסק-דין בתיק ברע 1041/07

המבקש נדרש לשלם לעיריית מגדל העמק, משיבה מס' 1, (להלן תיקרא "העירייה"), סך של 18,580.80 ש"ח בגין חוב ארנונה ומים. משלא נפרע החוב במועד, העניקה העירייה למשיבה מס' 2, הרשאה לעקל ולמכור מיטלטלין של המבקש. על פי כתב ההרשאה שבידיה נכנסה משיבה מס' 2  ביום 7.5.2006 לעסקו של המבקש ועיקלה בו מכונת צילום. בין הצדדים התנהל משא ומתן בסופו נתנה העירייה למבקש ביום 8.6.2006 אישור על שחרור המכונה מעיקול. המבקש פנה עוד באותו יום למחסני ההוצאה לפועל על מנת להשיב המכונה לידיו ושם נמסר לו כי המכונה נמכרה כבר ביום 4.6.2006.

המבקש תבע בבית משפט לתביעות קטנות בעפולה מהמשיבות להשיב לידיו את שווי המכונה וכן לפצותו על נזקו, על כך שהן פעלו למכירת המכונה בעיצומו של משא ומתן ומבלי לידעו על כך. העירייה טענה להגנתה כי לא היה במשא ומתן שנוהל כדי לעכב את הליכי מכירת המכונה, וכי אלמלא השתהה המבקש בתשלום החוב היה בידו לשחרר המכונה טרם נמכרה. עוד הוסיפה וטענה משיבה מס' 2 כי הליכי הגבייה בוצעו כדין ויש לדחות התביעה נגדה.

בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופטת ג' בסול) קבע כי בניהול המשא ומתן להסדרת החוב לא היה משום הבטחה של העירייה לעיכוב הליכי מכירת המכונה. משלא הוכח קיומה של הסכמה כזו בין הצדדים ומשפעלה משיבה מס' 2 על פי ההרשאה שניתנה לה, דחה בית המשפט את תביעתו של המבקש תוך חיובו בהוצאות המשיבות.

המבקש עותר כעת בבקשה להתיר לו לערער על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו הליכי מכירת המכונה בוצעו מבלי לידעו על כך מראש. במהלך ניהול המשא ומתן הציגה העירייה בפניו מצג לפיו בגמר ההתחשבנות תוחזר המכונה לידיו, והוא סבר שכך יהיה.

העירייה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בית משפט קמא לא היה מוסמך עניינית לדון בתובענתו של המבקש באשר מדובר בענייני ארנונה שהסמכות לדון בהם נתונה בידי בית משפט לעניינים מינהליים. לגופו של עניין טענה כי טענתו של המבקש לפיה לא קיבל הודעה על מכירת המכונה נטענה לראשונה בהליך זה ויש לדחותה. עוד טענה כי די היה בהודעות שנמסרו למבקש המתריעות על מכירת המכונה באם לא ישולם החוב. המבקש  ידע כי אם לא ישולם החוב במועד תימכר המכונה.

משיבה מס' 2 טענה כי אין כל יריבות בינה לבין המבקש וכי היא ביצעה המוטל עליה מכוח ההרשאה שניתנה לה על ידי העירייה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל הבקשה, לראות בה כערעור ולקבל את הערעור וזאת עפ"י סמכותי שבתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וזאת לאחר שניתנה למשיבות הזדמנות להביע עמדתן בעניין.

תחילה אתייחס לשאלת הסמכות העניינית. המבקש בתביעתו לא תקף את דרישת התשלום בגין חוב הארנונה כי אז מקומה של התביעה היה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, אלא שכאן מדובר בתביעת השבה שעניינה סעד כספי והסמכות לדון בה היא של בית משפט אזרחי (רע"א 3993/05 ש.א.ב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' עיריית באר שבע, תק-על 2006(2), 2562). לפיכך דין טענת חוסר הסמכות העניינית להידחות.

לעיצומו של עניין. בין יתר טענותיה טוענת העירייה כי המבקש מעלה רק עתה את הטענה בדבר אי קבלת הודעה על מכירת המכונה, בכך אין היא דק פורתא. הן בכתב התביעה (סעיף 6 לכתב התביעה) והן בעדותו בפני בית המשפט טען המבקש כי לא ניתנה  לו שהות על מנת לפדות הנכס וכי הוא לא קיבל כל הודעה על מכירת המכונה (ראה עמ' 2 ש' 21 לפרוטוקול). יתרה מכך, בית המשפט הדן בתביעה קטנה אינו כבול לסדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בהליך אזרחי, (ר' סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984) ובית משפט קמא היה מוסמך לדון בטענה, אף אם הועלתה שלא עפ"י סדרי הדין המקובלים, אלא שבעניינו של המבקש לא כך נהג בית משפט קמא.

תקנה 11 לתקנות המסים (גבייה), תשל"ד-1964 קובעת כי:

לא נטען על ידי מי מהמשיבות כי הודיעו למבקש על המכירה, כמתחייב מתקנה 11 הנ"ל. כל שטענה העירייה בתשובתה הוא כי די היה בדו"ח על הטלת העיקול שנערך על ידימשיבה מס' 2 כדי לספק את חובתה להודיע למבקש על מכירת המעוקל, אלא שלא כך שוכנעתי. התקנות דורשות להעמיד את החייב הן על זהות המטלטלין העומדים למכירה, תיאורם, המקום והזמן שנקבע למכירתם (תקנה 13 לתקנות) ולא די בהודעה בעלמא על מכירת מעוקלים. היה צורך להעמיד את המבקש מבעוד מועד על המקום והזמן בהם תיערך המכירה וזאת על מנת לתת לו הזדמנות ראויה לפדות את נכסו.

משלא נהגו כך המשיבות, הרי הן פעלו שלא כדין ודין פעולתן להתבטל.

אני מורה על החזרת התיק לבית משפט קמא שידון בשווי הסעד הכספי לו זכאי המבקש. 

המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום ה' בתמוז, תשס"ז (21 ביוני 2007) בהעדר.