פסק-דין בתיק ברע 1039/07

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת רים נדאף (בית משפט השלום בטבריה) מיום 13.2.07, בבש"א 832/07 בתיק עיקרי ת.א. 2064/07, לפיה הומר צו עיקול זמני מנכס שהינו יחידת נופש במלון מלכת שבא באילת, הידוע כיחידה 281 C על מגרש 35 בגוש 40054 (להלן: " יחידת הנופש") לבטוחה חלופית בחלקה 7 בגוש 4042 בפתח תקווה (להלן: " הנכס החלופי").

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ומששוכנעתי כי לא תיפגע זכותו של צד מעוניין בערעור, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו נתנה רשות ערעור והערעור הוגש, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

ההליך בבית משפט קמא

בין המבקשת, שהינה מועצה מקומית רמת ישי (להלן: " המבקשת ו/או המועצה"), לבין המשיב מתנהלת תובענה (מדובר ב-4 תובענות שאוחדו במסגרת ת.א. 2064/05)

בפני משפט קמא, אשר על פי הנטען בה המשיב חייב למבקשת כספים, בגין תשלומים ופיגורי תשלומים (לטענת המבקשת מדובר על סכום 500,000 ש"ח ויותר ולטענת המשיב מדובר על 115,000 ש"ח).

להבטחת סכומי התובענות ולבקשת המבקשת, ניתן  על ידי כב' השופטת רים נדאף צו עיקול זמני על נכסים שונים של המשיב. בשלב מאוחר יותר, לבקשת המשיב, צומצם העיקול הזמני והוחל רק על יחידת הנופש.

ביום 8.1.07 הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול הזמני, ולחילופין המרתו לנכס החלופי.

בסופו של יום חזר בו המשיב מבקשתו לביטול העיקול, ועמד אך על בקשתו להמירו לנכס החלופי, כאשר המבקשת התנגדה לבקשה זו.

בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיב להמרת העיקול וביטל את העיקול על יחידת הנופש והמירו לנכס החלופי.

על החלטה זו, כאמור מבקשת המבקשת לערער.

הזכויות בנכס החלופי - נכון להיום זכויות המשיב בנכס אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין. לטענת המשיב אימו, הגב' ברכה מעברי ז"ל, העבירה לו את זכויותיה בנכס עובר לפטירתה ללא תמורה. מעיון בתגובת המשיב עולה, כי אימו מכרה את זכויותיה בנכס החלופי לשני צדדים, האחד מר דוד לוי והשני דורון עותמי.

צדדים אלו ניהלו הליך משפטי אשר המשיב היה צד לו - כיורש -  (בת"א - ת.א. 1184/93, בפני כב' השופטת רות רונן (להלן: " פסק דינה של כב' הש' רונן").

בין המשיב לבין דוד לוי, נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פס"ד על פיו הזכויות במקרקעין שייכות למשיב , ואילו בין המשיב לבין דורון עותמי נוהל ההליך, ובסופו ניתן פס"ד אשר בו נקבע כי הזכויות במק' שייכות לאימו של המשיב.

מפסק דינה של כב' הש' רונן עולה כי נכון למועד פסה"ד, הזכויות בנכס החלופי עדיין היו רשומות על שמו של אחד מר לוי צדוק; מר צדוק מכר את זכויותיו במגרש למר משה יצחק ושותפיו; אלה מכרו בשנת 1978 את זכויותיהם במגרש לברכה מעברי ז"ל , היא אימו של המשיב ולמר ישראל שרעבי (לכל אחד 50%), היינו הנכס עדיין אף לא רשום ע"ש אם המשיב.

יש לציין כי כנגד פסק דינה של הש' רונן הוגש ערעור לבית המשפט העליון, בו עותמי מבקש לבטל את ההצהרה כי הסכם המכר בין ברכה מעברי ז"ל לבינו בטל.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת רק נכס שתובע יכול לממש אם ינתן פסק דין לטובתו יכול לשמש כבטוחה, ולא ניתן לומר שנכס שיש לבצע בו שלוש העברות זכויות, הוא נכס שנושה רגיל יכול לממש, וזאת מבלי שיהיו בידיו שטרי העברת זכויות, ייפוי כוח מכל הצדדים, אישורי מיסים וכיוצב'.

עוד טוענת המבקשת כי בפסק דינה של הש' רונן אין הסבר מדוע לא בוצעו העברות הזכויות בין בעלי הזכויות, ולא ברור האם רובצים על הנכס עיקולים או שעבודים כלשהם. לאור העובדה כי המשיב לא הציג אישור זכויות לגבי הנכס כל השאלות הנ"ל נותרו ללא מענה.

טעה בית משפט קמא כאשר התייחס לעובדה כי המבקשת עצמה ביקשה בעבר להטיל עיקול על זכויות אלה של המשיב, כאסמכתא לקיומן של הזכויות עצמן. העיקול על הנכס נתבקש באופן חילופי, כאחד מרשימה ארוכה של נכסים, המבקשת לטענתה, מעולם לא הסכימה להסתפק אך ורק בעיקול על הנכס החלופי.

טעה בית משפט קמא עת קיבל את טענת המשיב לפיה שוויו של הנכס החלופי הינו 1,800,000 $, וזאת בין היתר לאור העובדה כי המבקשת לא סתרה נתון זה. לעניין זה טוענת המבקשת כי נטל ההוכחה לגבי שווי הבטוחה החלופית רובץ על כתפי הנתבע המציע אותה, ולא די לטעון כי לנכס ערך מסוים מבלי שיהיו אסמכתאות לכך.

לטענת המבקשת התוצאה של החלטת בית משפט קמא הינה כי ניטל ממנה נכס שזכויות המשיב בו רשומות בחברה משכנת, ובמקום זה הועמד לה כבטוחה, נכס אשר יש להשלים בו רישום של שלוש עסקאות, עד שתרשמנה זכויות המשיב מעבר לכך שתלוי ועומד ערעור על פסה"ד.

טעה בית משפט קמא עת התעלם מכך שעל פסק דינה של הש' רונן הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וכי באם זכויות המשיב בנכס מקורן אך בפסק הדין, הרי שאז יש סיכוי כי זכויות אלה יתאיינו על ידי ערכאת הערעור.