פסק-דין בתיק א 99620/00

מבוא

1.             בפני תביעת התובע, יליד 1976 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 18.12.94 (להלן: " התאונה הראשונה"), ותאונה שארעה ביום 19.1.00 (להלן: " התאונה השנייה").

2.             התאונות הינן תאונות דרכים כהגדרתן ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").  

3.             הנתבעות 1 ו - 2 (להלן: " הנתבעות") חבות בפיצוי התובע בגין התאונה הראשונה, ואילו הנתבעת 3 (להלן: " הנתבעת"), ביחד עם הנתבעת 2 חבות בפיצוי התובע בגין התאונה השנייה.

4.             אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא בשאלת שיעור הנזק בלבד.

5.             פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של  התובע, אחיו של התובע -מר רונן בוקובזה (להלן: " האח"), אימו של התובע - הגב' חיה בוקובזה (להלן: " האם"), וחקירותיהם הנגדיות של המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש, ד"ר ישראל קליר - אורטופד וד"ר דורסט - פסיכיאטרית.

ד"ר קליר וד"ר דורסט נחקרו בישיבת יום 7.7.05, וד"ר דורסט נחקרה בשנית לבקשת ב"כ התובע בישיבת יום 5.7.06.

כן עיינתי בתצהירי עדויותיהם הראשיות של עדי התובע, בחוות הדעת הרפואיות ובמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים.

כמו כן, שמעתי בתום ישיבת יום 5.7.06 את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.

שמיעת הראיות בתיק זה התקיימה במועדים כדלקמן: 7.7.05, 6.11.05, 2.7.06 ו - 5.7.06.

שמיעת הראיות לישיבת 7.7.05 נקבעה בפני ע"י שופט המוקד, בהחלטתו מיום 20.12.04. 

6.             כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצויין אחרת.

גובה הנזק

מבוא

7.             בעת התאונה הראשונה היה התובע בן כ - 17 שנים ו - 8 חודשים. התאונה הראשונה ארעה במהלך שנת הלימודים, בעת שהתובע למד בכיתה יב' בבי"ס תיכון.

8.             במהלך התאונה נהרג אחד מחבריו של התובע אשר נהג ברכב, וחבר אחר נותר מרותק לכיסא גלגלים, כשהוא סובל מפגיעה מוחית קשה. התובע אשר ישב במושב ליד הנהג שנהרג הועבר לביה"ח סורוקה כשהוא נמצא בהכרה מעורפלת.

9.             התובע אושפז בביה"ח סורוקה במחלקה הכירורגית מיום 18.12.94 ועד ליום 19.12.94. במהלך האשפוז אובחנו אצל התובע, בין היתר, פגיעות בגב, ברגל ובכף רגל שמאל.

10.         בשל התגברות הכאבים מהם סבל התובע הוא שב ופנה לקבלת טיפול רפואי ונמצא כי נגרם לו שבר בכף וקרסול רגל שמאל.

11.         התובע נעדר מלימודיו במשך מספר חודשים, כאשר בתקופה הראשונה היה מוגבל והיה אף מרותק זמן מה למיטתו. לא עלה בידי התובע לסיים בהצלחה את לימודיו במגמת האומנות, ולטענת הנתבעים - בלא כל קשר לתאונה.

12.         ביום 5.8.95 התגייס התובע לשירות צבאי בצה"ל. לטענת התובע במהלך שירותו הוא המשיך לסבול מכאבים ברגלו, כאבי ראש, סחרחורות, דכאונות, אדישות, קושי להרדם, הפרעות בריכוז ועוד. לטענת התובע, מצבו הלך והחמיר, הוא החל לשתות אלכוהול בכמויות מופרזות, שחזר כל העת לעצמו את תוצאות התאונה ובעיקר את מותו של חבר קרוב באותה תאונה. (סעיפים 9 - 10 לתצהיר עדות ראשית של התובע מיום 30.8.04).

13.         כתוצאה משתיית יתר של אלכוהול הובהל התובע לביה"ח סורוקה כשהוא סובל, בעקבות השתיה החריפה מהיפתרמיה ופרפור של הלב. התובע אושפז מספר ימים לצורך השגחה.