פסק-דין בתיק א 9863/98

1.       התובע, יליד 1941, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.3.1997 בהיותו הולך רגל. התובע היה בן 56 ביום התאונה והינו בן 64 כעת. התובענה דנן מתנהלת מאז שנת 1998 בערכאה זו. לאחר קיום הליכים מקדמיים רבים, לרבות מינוי מספר מומחים ונסיונות ליישב את המחלוקות בין הצדדים ללא צורך בשמיעת הוכחות בתיק, נשמעו העדים ביום 7.3.05.  במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה באותו יום הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני אודות הגשת מסמכים שונים. בהמשך הוגשו סיכומים בכתב, מהם עולה כי גם בחלוף השנים נותרו המחלוקות  כפי שהיו בתחילת בירור התובענה.

2.       התובע טען כי נגרמו לו נזקים קשים כתוצאה מהתאונה והערכת נזקיו הסתכמה ב- 1,436,020 ש"ח. מנגד טענה הנתבעת כי נזקי התובע אינם כה חמורים ולגישתה מסתכמים נזקיו בסכום השווה ל- 43,918 ש"ח ובניכוי תשלומים ששולמו על ידי המל"ל בסך 176,321 ש"ח, נבלעת התביעה.

3.       במהלך בירור התובענה מונו מספר מומחים רפואיים: בהחלטה מיום 22.4.99 מונו ד"ר צינמן וד"ר וולר לבדיקת התובע בתחום האורטופדי והתחום הנוירולוגי, בהתאמה, וב- 2.7.01 מונו מומחים נוספים, ד"ר וייל בתחום הפסיכיאטרי ופרופ' מלר בתחום הפלסטי.

4.       ד"ר צינמן, המומחה האורטופדי, מסר את חוות דעתו ביום 9.6.99. ממצאי חוות הדעת קבעו כך:

"נמצא שבר של ראש ההומרוס מצד שמאל עם תזוזה מלאה, דבר שהצריך טיפול ניתוחי, העמדה פתוחה של השבר וקיבוע ע"י חוט מתכת. השבר התחבר עם יצירת עצם גדולה ואי סדירות. הנני קובע את נכותו הצמיתה בשיעור 10%...החבלה בברך שמאל השאירה רגישות בסדק המפרק המדיאלי ואי יציבות קדמית קלה. הנני קובע את נכותו הצמיתה בשיעור 5% מחצית אחוזי הנכות לפי סעיף 35(1)(ב)"

(עמ' 3 לחוות הדעת).

5.       ד"ר וולר, המומחה הנוירולוגי, מסר את חוות דעתו ביום 19.8.99. במסקנותיו הוא ציין את הדברים שלהלן:

""נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 5% בעבור מצב אחר חבלת ראש עם זעזוע מוח וכאבי ראש..."

(עמ' 4 לחוות הדעת).

6.       ד"ר וייל, המומחה הפסיכיאטרי, מסר את חוות דעתו ביום 6.8.02. המומחה קבע את הממצא הבא:

"התרשמתי שמאז התאונה חלה ההחרפה במערכת הפרנואידית עם בין היתר תלונה במשטרה עקב הצהרתו על מחשבות לתקוף... אני מעריך את ההחמרה בתחום הנפשי ב- 10% לצמיתות"

(עמ' 2 לחוות הדעת).

7.       ד"ר מלר, המומחה בתחום הפלסטי, מסר את חוות דעת ראשונה ביום 14.9.01. הוא קבע כי לא נותרה לתובע נכות פלסטית מהתאונה ושמדובר " בפעולות אקסקוריאטיביות מצד הנבדק, הגורם נזק לעצמו בחפשו זכוכיות שהוא טוען שהוא מרגיש בעור" (עמ' 9 לחוות הדעת). בהמשך נמסרה  תוספת לחוות הדעת ביום 30.9.01 בה צוין כי אין שינוי בהערכה הקודמת.

8.       ביחס לחוות הדעת של המומחים יצוין עוד שבתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי הנתבעת ציין ד"ר וולר, המומחה הנוירולוגי, שהנכות שנקבעה בתחום הנוירולוגי חופפת את הנכות בתחום הנפשי.

"ש.      האם נכון כי ד"ר וייל העניק לתובע את הנכות בגין תסמונת שלאחר זעזוע מוח?

ת.       נכון.

ש.      בחוות דעתך הענקת לתובע את הנכות בגין אותה תסמונת בדיוק?

ת.       נכון.

ש.      האם נכון כי קיימת חפיפה מלאה בין הנכות שהענקת לתובע בגין אותה תאונה לבין הנכות שהעניק ד"ר וייל?