פסק-דין בתיק א 85276/98

א. מהות התובענות ועיקר טענות בעלי הדין

בפני שתי תובענות כספיות שהדיון בהן אוחד, כדלקמן:

1.         ב- ת.א. 85276/98 תבע התובע מן הנתבעים סך של 85,012 ש"ח בגין מה שהוגדר על ידו כיתרה בלתי מסולקת של הלוואה בסך 70,200 ש"ח (להלן: "ההלוואה") שהעמיד התובע לנתבעים 1 ו- 2 (להלן:" גרינשפן").

.           התובע טוען כי הנתבעות 3, 4 (להלן בהתאמה: " רז ורחל") ערבו לפרעון סכום ההלואוה לרבות הריבית שהתרבתה עליה.

2.         התובע טען בכתב תביעתו כי פנה הן לגרינשפן והן לרז ורחל כערבות בדרישה לשלם את סכום החוב אך דרישתו לא נשאה פרי.

3.         בת.א. 88861/98 תבע התובע מגרינשפן תשלום יתרת חוב בחשבון עו"ש מס' 572519 (להלן: "חשבון העו"ש") שגרינשפן פתחו אצלו.

            לגרסת התובע חשבון העו"ש הפך להיות דביטורי ויתרת החוב בו ליום 21.7.98 הסתכמה לסך של 10,642 ש"ח.

לגרסת התובע דרישותיו כלפי גרינשפן לפרעון יתרת החוב - לא נשאו פרי.

4.         בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 4, 2, 1 נטען כי ההלוואה הועברה על ידי התובע לחשבון מעבר וכי התובע ניכה בסכומה את  חשבון העו"ש ביום 19.3.98.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בהמשך להשתלשלות הדברים דרש התובע מגרינשפן כי חלק ניכר מסכום ההלוואה בסך 50,931 ש"ח יועבר לחשבון של חברת גרינשפן  השקעות לסחר בע"מ  (להלן:" החברה"), חברה בשליטת גרינשפן שחשבונה אצל התובע עמד בעת ההיא ביתרת חובה.

5.         גרינשפן טוענים כי לא הסכימו להעברה אך בדיעבד נודע להם כי התובע העביר ביום 19.3.98 סך של 50,931 ש"ח מסכום ההלוואה לחשבון החברה, ובכך אופסה יתרת חוב בחשבון החברה.

6.         הנתבעים 14, 2, 1 טוענים כי ההעברה האמורה נעשתה שלא כדין ומבלי שבידי התובע מסמך בחתימת גרינשפן  המאשר הסכמתן להעברה.

לגרסת  גרינשפן, מחמת העברת חלק הארי של סכום ההלוואה לחשבון החברה נגרמו להם נזקים שהביאו לחוסר יכולתם לפרוע את סכומי ההלוואה.

7.         בנפרד ובמובחן טענו נתבעים 4, 2, 1 כי התובע חייב אותם בריבית בחישוב של 360 ימי ערך בשנה בניגוד לנוהל  התקין המחייב  חישוב ריבית לאורך 365 ימי ערך.

8.         רחל טוענת כי במעמד חתימת הערבות על ידה נאמר לה כי היא ערבה להלוואה אישית שניתנה לגרינשפן ולא לגוף אחר.

            רחל מוסיפה וטוענת כי התובע נמנע מלגלות על אוזנה בעת חתימתה על הערבות, כי חשבון העו"ש מצוי ביתרת חובה בסך 19,432 ש"ח בעוד שחשבון החברה עמד ביתרת חובה בסך 50,931 ש"ח.

9.         בכללו של דבר טוענים הנתבעים כי התובע בשל מילוי חובותיו כמוסד בנקאי היטעה את הנתבעים מעל באמונם, ופעל בניגוד לחובת הנאמנות החלה עליו.

            עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         המחלוקת

1.                  האם פעל התובע, בפיצול ההלוואה ללא הסכמה, ומהי הנפקות לכך.