פסק-דין בתיק א 8332/02

1.         התובעת הינה בעלים של דירה בת 4 חדרים  הנמצאת  ברח' ההגנה 2, בקרית ביאליק (להלן: " הדירה").

התובעת מסרה לנתבע, מתווך דירות במקצועו, את הטיפול בהשכרת הדירה.

בין הצדדים לא נערך הסכם מסודר בכתב, אם כי נרשמה "התחייבות", אליה אתייחס בהמשך. לטענת התובעת, סוכם ביניהם, בעל פה, שהנתבע יעביר לתובעת את דמי השכירות במלואם, ותמורתו של הנתבע בעסקה תהא בלעדיות בתיווך להשכרת הדירה ודמי התיווך אשר יגבה עבור שירותי תיווך בנוגע לדירה, מהשוכרים בלבד.

בתביעה זו טוענת התובעת, שהנתבע הפר את האמון שנתנה בו, לא העביר לה דמי שכירות אשר גבה, השתמש באחד מחדרי הדירה לשם אחסון חפציו האישיים, העלים מרכוש של התובעת, אשר היה בדירה, והוציא דיבתה של התובעת רעה.

2.         הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו ויתרו על חקירות, והסכימו להגשת קלטת ותמליל שיחה (להלן: " השיחה"), אשר בה השתתפו הצדדים לתביעה זו וכן הגב' אורלי בן חמו, אשר היתה אחת משוכרות הדירה (להלן: " אורלי"), תוך הסכמה כי הדברים הנשמעים בקלטת (להלן: " הקלטת"), ורשומים בתמליל (להלן: " התמליל"), אכן נאמרו ע"י הדוברים הנ"ל. כן הסכימו הצדדים, כי פסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות אשר הוגש לתיק (לאחר שהוצא ממנו תצהירה של הגב' דרטבה גלית - שוכרת נוספת), ועל בסיס סיכומי הצדדים.

3.         להלן פירוט טענות התובעת בתביעתה -

א.                  שכרו של הנתבע עבור הטיפול בדירה הינו בלעדיות, וכן דמי תיווך, אשר יגבה מהשוכרים בלבד.

ב.                  הנתבע הפר את התחייבותו כלפי התובעת, בכך שלא השכיר את הדירה ברציפות, ולכן נתבעים דמי שכירות, על פי 400 $ לחודש, בגין 18 חודשים - 5 חודשים בשנת 1999, כ- 4 חודשים בשנת 2000 וכ -9 חודשים בשנת 2001.

ג.                    הנתבע לא העביר אל התובעת דמי שכירות עבור השכרת הדירה לגב' אורלי בן חמו (להלן: " אורלי"), בסך של 11,488 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

ד.                  הנתבע הוציא מהדירה פריטים השייכים לתובעת, בשווי 8,000 ש"ח, ועליו להחזיר לה את שוויים.

ה.                  הנתבע השתמש באחד מחדרי הדירה לאיחסון חפציו ובגין זה תובעת התובעת דמי שימוש ראויים בסך 12,500 ש"ח.

ו.                    הנתבע הוציא דיבתה של התובעת רעה, ויש לחייב אותו בפיצוי בסך 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק.

ז.                   בידי הנתבע נותרו שיקים "פתוחים", אשר נתנה בידו להבטחת פרעון התשלומים השוטפים על הדירה, ועל הנתבע להחזירם לתובעת.

4.         להלן פירוט טענות הנתבע -

א.                  הוא החל לטפל בענייניה של התובעת החל משנת 1996, ולא 1998, כטענת התובעת.

ב.                  התובעת מעולם לא חתמה לטובתו על יפוי כח לטפל בדירה עבורה.

ג.                    לא חלה על הנתבע אחריות לתשלום דמי שכירות עבור תקופות בהן הדירה איננה מושכרת בפועל, ולא היתה כל הסכמה כזו.

ד.                  סוכם כי דמי תיווך ישולמו לנתבע לא רק ע"י השוכרים, אלא גם ע"י התובעת.

ה.                  הנתבע אחסן בחדר בדירה ציוד של התובעת אשר היה בדירה ולא ציוד פרטי שלו.