פסק-דין בתיק א 80615/96

א. עובדות

התובע, יליד 4.7.76, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.2.95 עת משאית התפרצה לנתיב נסיעתו בצומת רנטיס - אייל (להלן: "תאונת הדרכים").

השימוש ברכב בוטח ע"י הנתבעת.

ממקום התאונה הובהל התובע לבי"ח "השרון", שם אובחן כסובל מזעזוע מוח, חבלות ראש ופגיעה ביד וברגל שמאל. ביום 26.2.95 שוחרר לביתו בליווי המלצה למעקב רפואי וחבישה אלסטית בכף יד שמאל (נספח א ל-ת/2). בשל כאבים בכף היד פנה התובע לצילום ואובחן כסובל משבר וידו גובסה (נספח ב ל-ת/2).

לאחר התאונה ובעקבותיה החל התובע גם לסבול מהתפרצויות זעם, קשיי שינה, ירידה בתיאבון, במשקל ודיכאון אשר הוביל לניסיון התאבדות, בעקבותיו החל בטיפול בבי"ח "שלוותא" (נספחים ד, ה ל-ת/2).

לטענת התובע, בחודש בו אירעה התאונה התארס ותכנן לטוס לחו"ל כדי להתחיל בלימודים אקדמאיים ולמטרה זו חסך כסף ועבד במספר מקומות עבודה. בעקבות התאונה ותוצאותיה, תוכניותיו עלו על שרטון.

התובע רצח את אחת מאחיותיו עקב קשר רומנטי שהיה לה מחוץ לנישואיה ונשפט בשנת 2000 ל- 17 שנות מאסר (פרוט' מיום 16.3.06 עמ' 18 ש' 5).

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

מטעם בימ"ש מונו שלושה מומחים:

ד"ר ז'טלני, מומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי שלוש שנים לאחר התאונה צורת שורש כף יד שמאל תקינה, אין נפיחות או רגישות מקומית, אגרוף היד והתפיסה העדינה תקינים ולפיכך נשארה לתובע הגבלה קלה ביותר בתנועות שורש כף יד שמאל ונכותו היא בשיעור 5% לפי סעיף 41(10)(ה).

פרופ' מלמד, מומחה בתחום הנוירולוגי, קבע בחוות דעתו כי בדיקתו הנוירולוגית של התובע הייתה תקינה לחלוטין ואין עדות לנזק אורגני שרידי במערכת העצבים, כולל המוח, חוט השדרה ושורשיו העצביים. המומחה קבע כי לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי.

ד"ר גרופר, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, קבע בחוות דעתו כי לאחר התאונה סבל התובע מתסמונת המשלבת מצב לאחר זעזוע מוח עם הפרעה פוסט-טראומטית וכי לא ניתן לעשות הפרדה ברורה בין האחוזים הנובעים מכל אחת מהאבחנות. לפיכך, למרות שהבדיקה בוצעה שבע שנים לאחר התאונה, יש להעריך את נכויותיו הזמניות למשך השנתיים הראשונות שלאחר התאונה 20%, שנה לאחר מכן 10%, ובשנה הרביעית שלאחר התאונה 5%. מעבר לתקופה זו אין מגבלות תפקודיות הנובעות מהתאונה ולפיכך לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי.

הצדדים ויתרו על חקירת המומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי. התובע חלק על קביעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי.

ב. המצב הרפואי בתחום הפסיכיאטרי - חוות דעת ד"ר גרופר

ב"כ התובע תקף את חוות הדעת של המומחה בתחום הפסיכיאטרי (להלן: "המומחה", "חוות הדעת", במ/1) וטען כי על פי הספרות המקצועית, במקרה של תלונות על פגיעה בזיכרון ובריכוז יש לערוך למתלונן בדיקות נוירו-פסיכולוגיות מקיפות או הערכות של הכישורים הקוגנטיבים הניתנים לכימות. בדיקות כאלה לא בוצעו (פרוט' מיום 15.6.05 עמ' 3 ש' 20-18) ואין לקבל הסברו של המומחה כי יש לבצען רק "בתקופה הפעילה של התסמונת " (עמ' 5 ש' 4).

מנגד, טוענת הנתבעת כי לתובע בוצעה בדיקה מקיפה במשך שעתיים (עמ' 9 ש' 9). המומחה קבע בחוות דעתו כי לא התרשם ממצב נפשי קשה אלא ממצב דיספורי קל (עמ' 6 לחוות הדעת) וקביעתו זו לא הופרכה. באשר לתחום הקוגנטיבי, הסביר המומחה כי לא היה צורך בביצוע בדיקות נוירו-פסיכולוגיות וזאת לאור התרשמותו מן התובע  והבדיקה הקלינית המקיפה שנערכה (עמ' 3 ש' 24-21 ; עמ' 10 ש' 8-4).

הלכה מושרשת היא כי ביהמ"ש אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את קביעותיו של המומחה הרפואי. הכרעה סופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות שברפואה, שמורה לביהמ"ש (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם על דרך השגרה לא יטה ביהמ"ש להתערב בקביעות שבחוות הדעת אך בהיותו הפוסק האחרון רשאי, ואף חייב, להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה שכן עדות המומחה מטעם ביהמ"ש אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות ועל כן רשאי ביהמ"ש לסטות במקרים מסוימים, באופן חלקי או מלא, ממסקנות המומחה הרפואי. ביהמ"ש רשאי לסטות מחוות דעת כאשר, למשל, אם ממכלול הראיות עולה כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על עובדות בלתי מהימנות (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה ובין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, (לא פורסם) ; ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך, (לא פורסם).

התרשמתי מיושרו ומקצועיותו של המומחה אשר חוות דעתו עמדה במבחן החקירה שכנגד. בחוות דעת מפורטת, פרט המומחה כי בבדיקתו אשר נערכה שעתיים מצא:

"מודע צלול, רמה קוגנטיבית תקינה, ריכוז וזיכרון נבדקו באמצעות מטלות ונמצאו תקינים. אפקט תואם ועם גוון דיספורי קל אך ללא דיכאון קליני וללא מחשבות אובדן. אין הפרעות או תוכן החשיבה, ואין כל עדות למחשבות שווא. אין הפרעות בתפיסה, שיפוט ותובנה תקינים."

כך גם סיכם המומחה בפרק הדיון בחוות הדעת (עמ' 6 פסקה 4).