פסק-דין בתיק א 734232/05

בפני בקשה מקדמית שהוגשה במסגרת הליך של סדר דין מהיר שעניינה  טענת חוסר סמכות מקומית.

הנתבעים העלו טענה מקדמית לדחיית התביעה בשל העדר סמכות מקומית ולהעברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים לו נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה משום שזהו מקום מושבם וזאת לאור הוראות תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984.

התובעת טענה בתגובה לבקשה להעברת דיון, כי קיים הסכם בין הצדדים  בו קיימת תניית שיפוט בה נתונה הסמכות המקומית לביהמ"ש בת"א.

לטענתה, ניתן ללמוד בדבר מקום השיפוט המוסכם בין הצדדים מהסכמים שעליהם חתמה הנתבעת (או שמפנים ל"הסכם הרט"ן") והם "הסכם סלקום עסקי מדורג", "הסכם שדרוג/מעברשת ללקוחות עסקיים" וטופסי הזמנה" אותם צרפה לתגובתה לעניין חוסר הסמכות אשר הועלתה מטעם הנתבעים.

דיון:

תקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי:

"תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

1)         מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

2)         מקום יצירת ההתחייבות;

3)         המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

4)         מקום המסירה של הנכס;

5)         מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".

(א1) "על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט".

תקנה 5 לתקנות קובעת:

" היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לביהמ"ש שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

אין חולק על כך שמקום מושבם של הנתבעים אינו מצוי באיזור תל אביב.

מבדיקת החתימות על  ההסכמים עולה לכאורה שהנתבע 2 אינו חתום על ההסכמים הנ"ל.  עילת התביעה נגדו מתבססת על הרמת מסך ועל מחדליו בתור בעלי מניות ו/או מנהלים בחברה ולא על התחייבויות אישיות או ערבויות שנטל על עצמו.

כפועל יוצא מהעובדה שהנתבעת 1 הינה היחידה החתומה על ההסכם הרי שתניית השיפוט חלה על הנתבעת 1 בלבד ואינה חלה על המבקשים אשר לגביהם מוקנית הסמכות המקומית מכוח תקסד"א.