פסק-דין בתיק א 725314/06

מבוא וטענות הצדדים

• 1.              טוטייב נפגע מלוח עץ בחנות של הום סנטר. לפיכך תבע אותה ואת מבטחתה כלל. שתיהן הגישו הודעה לצד שלישי נגד אס.די.אר, שולחתו של העובד אשר הניח שם את לוח העץ כנטען, ומבטחתה הפניקס. עקב נסיבות אישיות פתאומיות של טוטייב, התביעה הופסקה ולימים נמחקה, ללא חיוב בהוצאות.
• 2.              הפניקס ייצגה את אס.די.אר. בתביעה, והגישה כתב הגנה בשם שתיהן. בהקשר זה נגרמו לפניקס הוצאות דין וטורח. בתביעה זו שלפניי תובעת הפניקס מאס.די.אר את דמי ההשתתפות העצמית בגין הוצאות אלה, בסך 6,939 ש"ח, בהסתמך על הפוליסה הקובעת במפורש חיוב כאמור - גם בנסיבות שבהן לא משולמים פיצויים לניזוק.
• 3.              אס.די.אר מתגוננת בטענה שהפניקס יכלה לדרוש הוצאות בהליך המקורי, וכך הייתה משתפה על הוצאותיה מבלי לחייב את אס.די.אר בהשתתפות עצמית. מכל מקום, הוצאות אלו הוצאו ממילא לצורך הגנתה של הפניקס, שבעצמה נתבעה ישירות במסגרת ההודעה לצד ג' בהליך המקורי. לחלופין טוענת אס.די.אר. בהודעתה לצד ג' נגד הום סנטר וכלל כי אם יש לשפות את הפניקס - כי אז עליהן לשאת בכך, משום שהן גררו שלא בצדק את אס.די.אר והפניקס להליך המקורי וגרמו להוצאותיה של הפניקס.
• 4.              הום סנטר וכלל מתגוננות נגד ההודעה לצד ג' שנשלחה אליהן בענייננו וטוענות כי לא ניתן היתר להגשת ההודעה, בשים לב להתנהלות ההליך בסדר דין מהיר; כי קיים מעשה-בית-דין בשאלת ההוצאות מן ההליך המקורי; כי האחראי להוצאות הוא טוטייב אשר יזם את ההליך והפסיקו (ומכאן ההודעה לצד ד' ששלחו נגדו בהליך זה), בעוד שמבחינת הום סנטר וכלל היה מוצדק לשלוח הודעה לצד ג' נגד אס.די.אר והפניקס, והיא אף הייתה צפויה להתקבל; וכי פרשת התביעה המקורית למעשה לא הסתיימה באופן חלוט כי תביעתו של טוטייב נמחקה ולא נדחתה ועדיין לא התיישנה, ולפיכך טרם התגבשה העילה.
• 5.              טוטייב מתגונן נגד ההודעה לצד ד' שנשלחה אליו בענייננו ומצטרף לטענה בדבר מעשה-בית-דין בשאלת ההוצאות, ובדבר השלכותיו של היעדר הכרעה חלוטה בפרשת התביעה המקורית של טוטייב. עוד טוען טוטייב כי תביעתו הייתה מוצדקת, ומכל מקום לא הוא יזם את ההליך נגד אס.די.אר והפניקס. לפיכך בכל מקרה לא היה נושא בהוצאותיהן: לו נקבעה להן חבות, לא היו זוכות בהוצאות; ולו היה נקבע שאינן נושאות בחבות - היו הוצאותיהן מוטלות על שולחות ההודעה נגדן, הום סנטר וכלל.
• 6.              הצדדים הסכימו כי יוגשו תצהירי עדות ראשית ומסמכים, וכן סיכומים, ועל יסודם יינתן פסק דין ללא צורך בחקירות עדים.

דיון והכרעה

• 7.              בביטוח אחריות, מקרה הביטוח הוא עצם הגשתה של תביעה נגד המבוטח. ניתן לדמות זאת ל'תאונה משפטית'. הוצאות ההתמודדות עם התביעה, כמו גם הפיצויים אם נפסקו, הם רכיבים של הנזק שנגרם עקב 'התאונה'. המבוטח סופג את רובד הנזק עד לגובה ההשתתפות העצמית, המבטח סופג את רובד הנזק הנוסף עד לגובה תקרת האחריות, והמבוטח שוב נושא ברובד של יתרת הנזק שמעל תקרת האחריות. לפיכך, ביסודו של דבר, תביעת הפניקס מוצדקת.
• 8.              יש לזכור כי תביעתו של הניזוק הוגשה בעטיו של המזיק-לכאורה, המבוטח. המבטח מתגונן מול התביעה בשם שניהם, שהרי שניהם צפויים לשאת בחבות אם תיקבע, במסגרת הרבדים האמורים לעיל. לפיכך אין ממש בטענת אס.די.אר שלפיה הפניקס אמורה לשאת בהוצאות לבדה, כמי שהייתה נתבעת ישירה בהליך המקורי.
• 9.              תביעתו של טוטייב נמחקה מטעמים שאינם קשורים לסיכויי הצלחתה. ניסיון החיים בבתי המשפט מלמד על שכיחותן הרבה של פשרות שבמסגרתן נדחית או נמחקת תביעתו של תובע בנזקי גוף, והנתבעים מותרים על הוצאותיהם. גם כאשר מדובר במחיקה, לוקחים הנתבעים בחשבון את ההסתברות שהתביעה לא תוגש מחדש, ומכלכלים את קניית הסיכון שלהם בהתאם. גם במקרה של הכרעה שיפוטית, מלמד אותו ניסיון חיים על שכיחותה הרבה של התוצאה שלפיה נתבעים אינם זוכים בהוצאות, בתביעות בגין נזקי גוף, אפילו נדחתה או נמחקה התביעה נגדם. לענייננו חשובה העובדה הזו, ולא השאלה מהם טעמיה ואם הם מוצדקים. לפיכך, ספק אם הפניקס הייתה זוכה בהוצאות בהליך המקורי, אפילו הייתה עותרת להן.
• 10.          אולם, יש טעם לפגם בכך שהפניקס לא טרחה לבקש הוצאות, כמקובל בהקשר של הפסקת תביעה, ובמיוחד נוכח העמדה כי לא היה ממש בהודעה לצד שלישי נגד אס.די.אר בהליך המקורי. בכך גרמה לאס.די.אר נזק ראייתי, משום שבעטיה של התנהלותה זו נשללה ההזדמנות לבחון את האפשרות לזכות בהוצאות.
• 11.          לא מן הנמנע כי הפניקס סברה כי עדיף להניח לתביעתו של טוטייב להתפוגג, בנסיבות שנוצרו, אפילו תוך ויתור על הוצאות, ולא לסכן זאת על ידי עמידה על הוצאות, שאולי הייתה מניעה את טוטייב לחזור בו מכוונתו להפסיק את ההליך. במקרה כזה, עניין לנו במעין פשרה, אשר אינה רק מזכה את המבוטח - אלא גם מחייבת אותו (בהשתתפות עצמית). לפיכך היה על הפניקס להיוועץ באס.די.אר, כמצוות סעיף 68 בחוק חוזה הביטוח. משלא עשתה כן, הפרה חובה חקוקה כלפי אס.די.אר. נזקה של ההפרה, בשילוב עם הנזק הראייתי כאמור, שקול לדמי ההשתתפות העצמית שהיו עשויים להיחסך לולא חדלה הפניקס כאמור [בעניין זה הרחבתי בפסק דיני בעניין ת.א. (שלום ת"א) 33255/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מסלול חן בע"מ, מיום 29.10.06].
• 12.          הגם שמחיקת תביעה אינה יוצרת מעשה-בית-דין לעניין התביעה, ההחלטה (לרבות בשתיקה) בשאלת ההוצאות בגין ההליך שהיה, אם לא הוגשה עליה בקשה לתיקון השמטה או ערעור, היא החלטה חלוטה. לפיכך מקובלת עליי הטענה כי שאלת ההוצאות בגין ההליך המקורי הוכרעה בשתיקתו של בית המשפט באותו הליך. אמנם, לא מן הנמנע כי אם תוגש תביעה חדשה בעתיד בגין אותה פרשה, ייפסקו בה הוצאות גם בשים לב להליך הראשון ולכך שלא נפסקו בו הוצאות. אולם תרחיש זה הוא בבחינת דבר שלא בא לעולם, ויהיה זה ספקולטיבי מדי להתחשב בו כאן ועכשיו.
• 13.           בענייננו גרמה תביעתו של טוטייב בהליך המקורי, מנקודת המבט של הפניקס ואס.די.אר, לנזק המגולם בהוצאות הדין והטורח שנגרמו לפניקס, מבלי שזכתה בשיפוי בגין הוצאותיה. ההליך הסתיים בפסק דין סופי וחלוט של מחיקה. אין מדובר בהליך תלוי ועומד. איני רואה לנכון שלא להיזקק באופן אפקטיבי להליך שלפניי, רק בגלל האפשרות התיאורטית שבעתיד תוגש תביעה חדשה על ידי טוטייב, ובמסגרתה תידחה ההודעה לצד ג' נגד אס.די.אר והפניקס, וייפסקו לטובתן הוצאות מלאות אשר יחסכו לאס.די.אר את ההשתתפות העצמית. כפי שצוין, לא תמיד זוכה בעל דין במלוא הוצאותיו, אפילו זכה בדינו, מטעמים שלא כאן המקום להתעכב עליהן. אין צריך לומר שלא תמיד זוכה בעל דין בדינו, ואז מובן שאינו זוכה אפילו במקצת הוצאותיו.
• 14.          לפיכך אני מעדיף לקבוע כי בהליך זה ייפסק כמתחייב ממצב העניינים האקטואלי; וכי במקרה של זכיית הפניקס במלוא הוצאותיה, לרבות בגין ההליך המקורי, בתביעתו המחודשת של טוטייב אם תוגש - תשיב הפניקס לאס.די.אר את דמי ההשתתפות העצמית, כולם או מקצתם, לפי העניין, מדיני עשיית עושר ולא במשפט.
• 15.          לאור האמור, ונוכח אי-פסיקת הוצאות נגד הום סנטר וכלל בהליך המקורי, ובהיעדר הוריה ראייתית אחרת, איני רואה לנכון לקבוע כי משלוח ההודעה לצד ג' בהליך המקורי היה משולל יסוד. לפיכך איני רואה לנכון לקבוע כי הום סנטר צריכה לשפות את אס.די.אר והפניקס בגין ההוצאות שנגרמו להן עקב משלוח ההודעה נגדן, בניגוד למה שנקבע, הגם שבשתיקה, בהליך המקורי.
• 16.          בעניין הטענה הדיונית בדבר אי-התרתו של משלוח ההודעה לצד ג' בענייננו אעיר כי יש לראות בהתרתה של ההודעה לצד ד', בהסכמת הצדדים, משום התרה-מכללא והסכמה-מכללא גם להודעה לצד ג', שבלעדיה לא היה קיום להודעה לצד ד'. מכל מקום, לא היה טעם שלא להתיר את משלוח ההודעה כאמור, וככל שיש בכך צורך - אני מתיר אותה בדיעבד.
• 17.          טענותיו של טוטייב בסיכומיו, שלפיהן בכל מקרה לא היה אמור לשאת בהוצאותיהן של אס.די.אר והפניקס בהליך המקורי, שבגינן הוגשה התביעה שלפניי - בין במקרה שהייתה נקבעת להן חבות; ובין במקרה שלא, משום שלא הוא תבע אותן - מקובלות עליי מטעמיהן.