רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. התובעים והנתבעים משווקים תבלינים. הנתבעים הפיצו בשוק תבלינים מתוצרתם בצנצנת, שהיא - לטענת התובעים - חיקוי של צנצנת ייחודית אותה עיצבו התובעים לשיווק תבלינים מתוצרתם. לטענת התובעים, שימושם של הנתבעים בצנצנת הזהה מהווה הפרה של זכויותיהם הקנייניות לגביה.
2. התובעים, שמקום מושבם בשפרעם, מנהלים מזה כשלושים שנים עסק לייצור ושיווק מוצרי קפה, תבלינים ופיצוחים, תחת השם "נחלה".
הנתבעים, שמקום מושבם בכפר-כנא, מנהלים אף הם עסק דומה מזה כ-15 שנים, תחת השם "אלמוכתאר".
על פי המתואר בכתב התביעה, רכש עסקם המשפחתי של התובעים מוניטין במשך השנים. על מנת לשמור על מוניטין זה מפני חיקויים ו"גניבת עין" הקפידו התובעים לבצע שינויים באריזות המוצרים שלהם, כדי להבליט את ייחודיותם. כשנתיים לפני הגשת התביעה, הוחלט אצל התובעים על נקיטת מהלך שיווקי חדשני בענף התבלינים, שעניינו מעבר משימוש באריזות פלסטיק סטנדרטיות בצורת גליל, לשיווק בצנצנת ייחודית אשר תבדיל את תבליני נחלה מתבליני המתחרים. על מנת לבחור את צורת הצנצנת ולעצבה, כונס צוות מקצועי, שבראשו עמד המעצב, פדול מזאוי (להלן: "
מזאוי"), אשר אף העיד מטעם התובעים. בייצורה של הצנצנת השתתפה גם חברת פוליכד, שמנהל המכירות שלה, אהוד תדמור (להלן: "
תדמור"), לקח גם הוא חלק בפיתוחה של הצנצנת ואף העיד לפניי. עיצוב הצנצת על ידי גוף מסחרי, שעיסוקו בכך, עלה לתובעים סכום ניכר ודרש מהם השקעה של זמן ועבודה.
3. לטענת התובעים, שיווק התבלינים באמצעות הצנצנת, פרי הפיתוח המתואר, החל כשנה וחצי לפני הגשת התביעה, וזכה להצלחה רבה. אולם, בסמוך להגשת כתב התביעה, גילו התובעים כי הנתבעים משווקים את תבליניהם בצנצנת זהה לחלוטין לזו שפותחה על ידם ואף התוויות המודבקות אליה דומים להפליא לתוויות המודבקות על הצנצנת עם מוצרי התובעים.
בכתב-התביעה נטען, כי הנתבעים ביצעו עוולות של גניבת עין, הפרת חובה חקוקה שעניינה הטעיית צרכן בעניין מהותי לפי חוק הגת הצרכן, התשמ"א-1981, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר שלא במשפט. התובעים ביקשו צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים לשווק תבלינים בצנצנות הזהות לאלו שלהם, וכי ייפסק לטובתם פיצוי כספי. כן ביקשו התובעים צו למתן דין וחשבון, דרישה ממנה חזרו במסגרת הדיון מיום 9.8.00.
4. הדיון בבקשתם של התובעים לצו מניעה זמני (בש"א 8791/05), אוחד עם הדיון בתובענה עצמה, בהחלטתי מיום 29.6.05.
5. צנצנת המריבה, אשר הוצגה לפניי וצורפה כמוצג לתיק בית המשפט, היא צנצנת פלסטיק שקופה באורך של כ-9 ס"מ, המיועדת להכיל 100 גרם תבלינים. בסיס הצנצנת הוא פירמידה רחבה, שגובהה כ-6 ס"מ, ואילו חלקה העליון, אשר אליו מתברג המכסה, הוא בצורת חצי עיגול. בשתי דפנותיה הצידיות של הפירמידה שקועים שלושה חריצים, ומתחת להם מוטבע שם התובעים "נחלה", בצד אחד באנגלית ובצד השני בערבית. מכסה הצנצנת כולל מספר סוגי פתחים להוצאת התבלין בהתאם לצרכי המשתמש, וצבעו בורדו. התווית המודבקת בדופן הקדמי של הפירמידה, גם היא בצבע בורדו, ובחלקה העליון מופיע שמו של התובע 1 בערבית באותיות גדולות בצבע זהב. בחלק המרכזי של התווית ישנה אליפסה צהובה ובה שם התבלין המתאר את תכולת הצנצנת, ובתחתית התווית מופיע באותיות קטנות יותר בצבע זהב שמו של סובחי נחלה בעברית. התווית כולה מעוטרת בעלי גפן שצבעם זהב. בצידה האחורי של הצנצנת מודבקת תווית נוספת בצבע בורדו, ועליה פרטי היצרן.
יודגש כבר כאן, כי התובעים אינם מחזיקים במדגם רשום על הצנצנת, אולם בקשה לרישום מדגם הוגשה זה מכבר (בקשה לרישום מדגם, מיום 7.4.05, צורפה כנספח ה' לתצהירו של יוסף נחלה מטעם התובעים). לטענתם של התובעים, הם הגישו את הבקשה לפני הגשת התביעה והגילוי על כך שהנתבעים מחקים את הצנצת על תוויותיה, והם השהו עד לאותו מועד את הבקשה לרישום מדגם, כיוון שחיכו לראות כיצד תתקבל האריזה החדשה בשוק. משנוכחו בהצלחתה, מהרו להגיש את הבקשה לרישום המדגם.
6. בכתב ההגנתם העלו הנתבעים שתי טענות מקדמיות: העדר סמכות מקומית והעדר עילת תביעה נגד הנתבעים.
לגופו של עניין טענו הנתבעים כי רכשו את הצנצנת מספק חיצוני בתום לב, וכי דגם הצנצנת אינו ייחודי אלא הוא רווח בשוק, וגם משווקים נוספים משתמשים בשכמותו. הנתבעים אינם חולקים על עצם הדמיון הרב בין הצנצנות. באשר לעובדה שגם הנתבעים השתמשו במכסה שצבעו בורדו ובתווית שצבעה בורדו ועליה אותיות ועלים בצבע זהב, טענו הנתבעים כי מאז ומתמיד אפיין צבע הבורדו את אריזות מוצריהם, וזאת בניגוד לתובעים, אשר שיווקו את הקפה מתוצרתם באריזות אדומות דווקא.
במהלך התקופה בה נדון התיק לפניי, החליפו הנתבעים מיוזמתם את התווית המתוארת לתווית בצבעי צהוב וכתום, עליה מצוייר שק תבלינים ומופיע הכיתוב "אל מוכתאר" בעברית. צנצנת הנושאת את התווית החדשה הוצגה לפניי וצורפה כמוצג לתיק.
דיון והכרעה
7. בסיכומיהם, צמצמו התובעים את תביעתם לשתי עילות: האחת - הפרת זכויות יוצרים והתעשרות שלא כדין בגין העתקת צורת הצנצנת; השנייה - גניבת עין בשל הצבעים שבחרו הנתבעים למכסה ולתווית (אשר, כאמור לעיל, הוחלפה בתווית אחרת במהלך הדיונים). הסעדים המבוקשים על ידם הם צו מניעה קבוע ופיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 ולפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, בסך כולל של 120,000 ש"ח.
להלן אבחן האם עומדת לתובעים הזכות לסעד לפי איזו מן העילות הנטענות, אולם יקדים לכך דיון בטענות המקדמיות שמעלים הנתבעים.
חוסר סמכות מקומית
8. לטענת הנתבעים, אשר הועלתה כבר בכתב ההגנה, הואיל ומקום מושבם של הנתבעים הוא בכפר-כנא, המצויה בשטח השיפוט של מחוז נצרת, הרי שבית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה.
דין הטענה להידחות. בעדותו לפניי הודה הנתבע 2 כי תבליני הנתבעים משווקים גם בחנות בשפרעם (עמ' 36 ש' 9 לפרוטוקול), הנמצאת בשטח השיפוט של מחוז חיפה, ולפיכך מוסמך בית משפט זה לדון בתובענה, מכוח החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".