פסק-דין בתיק א 66421/04

א.        העובדות

התובע, יליד 1962, נהג משאית מערבלבטון, התבקש עלידי מעבידתו ביום 07/07/02 להסיע את המשאית למוסך, עלמנת לתקן את המזגן. הנתבעת 1 היא המוסך בו תוקן המזגן (להלן: "המוסך"). הנתבעת 2 ביטחה את המוסך מפני נזקי צד ג'. הנתבעות 3 ו4 ביטחו את המשאית בביטוח חובה.

עלפי האמור בתביעה, במהלך תיקון המזגן במשאית, התבקש התובע מאחד מעובדי המוסך להרים את הקבינה בשיפוע ולהניע את הרכב. התובע עלה על הרכב, וכאשר ירד, החמיץ את המדרגה, מעד ונפל (להלן: "התאונה").

הנתבעות 1 ו2 הכחישו באופן גורף את קרות התאונה, ולחלופין טענו שהאירוע נשוא התביעה הנו בגדר "תאונתדרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). הנתבעות 3 ו4 הצטרפו לטענת הנתבעות 1 ו2 לגבי עצם קרות התאונה, ולחלופין טענו כי התאונה אירעה ללא קשר ל"שימוש" ברכב המבוטח, ועלכן אינה בבחינת "תאונתדרכים".

נוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלת סיווג התאונה, פוצל הדיון.

ב.         השאלות שבמחלוקת

שתיים הן השאלות שבמחלוקת: האחת, האם יש לקבל את גרסתו של התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, והשנייה, האם האירוע בו נפגע התובע הנו, לפי נסיבותיו, "תאונתדרכים" עלפיהחוק.

ג.         עדויות הצדדים

מעדות התובע בתצהירו (ת/1) למדנו כי בתחילה, הוחלף הרדיאטור של המזגן, אולם בשלב מאוחר יותר, התבקש התובע עלידי עובד המוסך להרים את כל תא הנהג - הקבינה - וזאת עלמנת להגיע אל המנוע ואל מדחס המזגן, שתיקונו נדרש. התובע עלה לכיוון הקבינה, תוך שהוא נעזר במדרגה קטנה, המהווה חלק מהמרכב התחתון של המשאית. בעוד הקבינה מורמת וניצבת באלכסון לקרקע, הניע את הרכב. הואיל וסף הרכב היה בשיפוע, כאשר ירד, החמיץ את מדרגת הרכב, ונפל על רגלו הימנית.

בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו, והרחיב:

"אז הוא היה צריך להגיע למדחס של המשאית אז כדי להגיע אליו צריך להרים את הקבינה. היא בנויה בצורה כזו שהמנוע מתחת לקבינה וכדי להגיע אליו צריך לכופף את כל הקבינה. המדרגות של הקבינה הולכות גם איתה אז הן נהיות עקומות, בשיפוע. בשלב ההרמה הייתי מחוץ למשאית. אני זה שהרמתי את הקבינה... אחרי שהרמתי את הקבינה הוא המשיך לטפל במשאית, לעבוד על המדחס עד שהוא הגיע לשלב שהוא היה צריך שאני אניע את המשאית כי כשממלאים גז במזגן צריך להתניע את המשאית. בשביל להניע אני צריך לעלות על המשאית. הקבינה כאמור בשיפוע וגם המדרגות. עליתי, הנעתי ובירידה למטה פספסתי כנראה את אחת המדרגות של המשאית...  ונחתתי על הרצפה. הייתה שם רמפה קטנה מבטון שהייתה להגבהה ולא שמתי לב... נפגעתי מזה שהחלקתי והרגל התעקמה לי כתוצאה מהרמפה. אם הייתה רצפה ישרה כנראה שלא הייתי מעקם את הרגל"(פרוט', עמ' 7, שורות 9 -12, 18 -25).

בתמיכה לעדותו של התובע, צורפו גם תעודות רפואיות מיום 08/07/02 ומיום  11/07/02, בהן נרשם כי נפל ממשאית במוסך. כן צורפה הודעה למוסד לביטוח לאומי על פגיעה בעבודה, שם נכתב: "נסעתי למוסך מילניום עליתי על סולם המערבל והחלקתי".

לא הובאה לפניי ראיה נוספת מטעמו של התובע לגבי אופן התרחשות התאונה.

עדות עמר קשטה (להלן: "קשטה"), חבר לעבודה, אשר התבקש להסיע את התובע לביתהחולים לאחר התאונה, אינה מוסיפה דבר, שכן לא היה עד להתרחשותה (עמ' 5, שורה 12). כך גם עדותו של החבר הנוסף, שמואל פרידמן (להלן: "פרידמן").

מטעם הנתבעות 1 ו2העיד מר שבתאי בנימין (להלן: "בנימין"), אשר שימש כבעליה של הנתבעת 1 וכמנהלה. מחקירתו הנגדית למדנו שלא זכר אם היה באותו יום במוסך, ומכל מקום, שמע על התאונה רק כעבור שנה. יחד עם זאת, העד אישר כי שותפו, אהוד גבריאלי (להלן: "גבריאלי"), היה במוסך, וכי העובד אשר טיפל בתיקון המזגן היה ניר פריינטה (להלן: "פריינטה").

עדות מעבידו של התובע, חיים רוזנקרנץ (להלן: "רוזנקרנץ"), מטעם הנתבעות 3 ו4  לא הוסיפה דבר באשר לאופן התרחשות התאונה, שכן לא היה עד לה.

הנתבעות 1 ו2 טענו בסיכומיהן, כי אין לקבל עדותו של התובע, המפורטת בתצהירו, באשר  לרמפה, שכן טענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה המתוקן, ועלכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. אומר כבר עתה כי אין בידי לקבל טענה זו, שכן אף אם בהרחבת חזית עסקינן, משהשלימו הנתבעות עם כך, אין להן אלא להלין על עצמן (א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שישית, עמ' 78-79).

התרשמתי ממהימנותו ומכנות גרסתו של התובע. עדותו עמדה במבחן החקירה שכנגד, ואף המסמכים שצורפו מטעמו תומכים בגרסתו. הנתבעות נתלות במסמך שנכתב בידי פקידת המל"ל, בו נרשם כי התובע החליק לאחר שטיפס על סולם המערבל, הנמצא בחלק האחורי של המשאית, ואיננו קשור כלל ועיקר למזגן ולקבינה. ברי כי מדובר בטעות, ואני מקבלת הסברו של התובע בעניין זה, המתיישב גם עם שורת ההיגיון (פרוט', עמ' 9, שורות 10-23).