פסק-דין בתיק א 65690/06

לפני תביעה בסדר דין מהיר, על סך של 48,091 ש"ח, שהגיש מר חיים בן שמעון [" התובע"], נגד אהרון ואילנית סלמן [" הנתבעים 1 ו-2" בהתאמה], בגין הפרת התחייבות הנתבעים לשלם לו תמורה בגין סחורה שסיפק להם.

התביעה

התובע עוסק במסחר, יבוא ושיווק מוצרי צריכה וביניהם ביגוד. הנתבעים עוסקים במכירת ביגוד בחנויות ושווקים בארץ, תחת השם "תום בוי". במועד כלשהו עובר ליום 1.3.04, הזמינו הנתבעים מהתובע 2,000 חולצות [להלן: " החולצות"] והתחייבו לשלם עבורן סך של 41,000 ש"ח כולל מע"מ [להלן: " התמורה"]. ביום 1.3.04, סיפק התובע לנתבעים את הסחורה במלואה, ע"פ הזמנתם והפיק עבורם חשבונית מס כדין ע"ס 41,000 ש"ח. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את התחייבותם לשלם לו את תמורת החשבונית.

ההגנה

הנתבעים טוענים להעדר יריבות בין הצדדים. הנתבעת הנכונה צריכה להיות חברת "תום בוי" ואין עילת תביעה אישית נגדם.

מוסיפים וטוענים הנתבעים כי התביעה הנה ניסיון לעשות עושר ולא במשפט על רקע היחסים הרומנטיים מן העבר שבין התובע ולבין הנתבעת 2, יחסים אשר הסתיימו זה מכבר. התובע והנתבעת 2 התגוררו יחד ואף החליטו להינשא. בין השניים גם נרקמו יחסים עסקיים. הנתבעת 2 ואחיה, הנתבע 1, הפכו לקניינים עבור התובע ונשלחו לחו"ל לרכוש סחורה עבורו.

הנתבעים טוענים כי רכשו כ-1,485 חולצות בלבד במחיר מוסכם של 29,700 ש"ח. החשבונית נשוא התביעה הוצאה על ידי התובע בגין הסכום הנ"ל ובגין עסקאות אחרות שנעשו בין הצדדים. מתוך הסכום של 29,700 ש"ח, שולם 17,520 ש"ח, ולגבי החוב הנותר, בסך של 12,180 ש"ח, הוסכם בין הצדדים, כי זה יקוזז מהסכומים, אשר יגיעו לנתבעים מאת התובע בגין עסקה אחרת שביצעו עם התובע, בקשר לייבוא ושיווק מעילים בשנת 2004.

הנתבעים נסעו לתאילנד להביא את המעילים. הוסכם כי מימון רכישת המעילים היא על חשבון התובע, אשר גם ישווק את המעילים. התובע הרוויח ממכירת המעילים סכום של כ-87,000 ש"ח והוסכם כי מחצית הרווח, בסך של 43,500 ש"ח, שייך לנתבעים. לפיכך, היה על התובע לקזז מהסכום הנ"ל את יתרת החוב בגין עסקת החולצות ולהעביר את ההפרש לידי הנתבעים. התובע ניסה להתחמק מהעברת חלקם של הנתבעים ברווח וטען כי המעילים הוחרמו במכס, דבר שהתגלה כטענה שקרית. הנתבעת 2 הותירה את חלקם של הנתבעים אצל התובע לקיזוז החוב שנותר ולא פעלה לתבוע את ההפרש שהיה אמור להיות מועבר אל הנתבעים, וזאת מתוך רצון ל"שקט תעשייתי" ועל רקע הפרידה מהתובע.

דיון

העדר יריבות

בתמיכה לטענת העדר היריבות התבססו הנתבעים על החשבונית, אשר צירף התובע לתביעתו כנספח א' לכתב התביעה. דא עקא, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית במפורש כי "תום בוי" אינה חברה,  אלא מדובר בשם של עסק בבעלותו (ראה פרוטוקול הדיון מיום 5.12.07, ע"מ 6, שורות 1-7). לפיכך, אני דוחה את טענת העדר היריבות.

יתרת החוב שנותרו הנתבעים חייבים לתובע בגין עסקת החולצות

מחומר הראיות שנמצא בתיק, מסתבר כי יחסי המסחר שבין הצדדים התנהלו בצורה לא פורמאלית, אולי נוכח הקרבה שבין התובע לנתבעת. לבד מטענות בעל-פה לתמיכה בגרסאות השונות, הוצגו בפני בית המשפט מסמכים מעטים בכתב, בעיקר תרשומות בכתב יד שנערכו על ידי הנתבעים וחשבונית המס נשוא התביעה, שהוצאה על ידי התובע.

האם שילמו הנתבעים חלק מחשבונית המס נשוא התביעה כגרסתם או שמא לא שולם דבר על חשבון החשבונית, כגרסת התובע?

הנתבעים תמכו את גרסתם בצילום של תרשומת בכתב יד, שצורפה כעמ' הראשון של נספח "א" לכתב ההגנה. המסמך כולל שני חלקים, החצי העליון של המסמך כולל פירוט סכומים ששולמו ותאריכיהם ומסתיים בסכום של 12,180 ש"ח. החצי התחתון כולל הפירוט הנטען של עסקת המעילים.

מעיון בעדויות הנתבעים, עולה כי אמנם מסמך זה נכתב ונערך כולו ע"י הנתבעים, ללא ידיעת התובע ומבלי שראה את הכתוב בו ומבלי שחתם על מסמך זה (ראה פרוטוקול הדיון, ע"מ 7, מול שורות 9-14) וגם עדותה של הנתבעת מחזקת מסקנה זו (ראה פרוטוקול הדיון, ע"מ 8, שורה 9).

י           חד עם זאת, התובע מצדו לא הציג כל התחשבנות נגדית לזו שמופיעה בנספח "א" הנ"ל. לבד מחשבונית המס, לא הביא התובע כל ראיה ממשית להוכחת התביעה. חרף ההתחשבנות שהציגו הנתבעים בכתב ההגנה, נמנע התובע מלהביא מסמכים נוספים שמעידים על ההתחשבנות, למרות שהעיד כי חלקם בידיו (ע"מ 3, מול שורות 17 - 21 לפרוטוקול). ההסבר שסיפק לאי הבאת מסמכים אלה אינה משכנעת. משהתקיימו יחסים ארוכי טווח ונערכו מספר עסקאות בין הצדדים, ונוכח ההתחשבנות שהוצגה על ידי הנתבעים, היה על התובע להביא כל ראיותיו לעניין מכלול ההתחשבנות שבין הצדדים ולא רק חשבונית אחת, גם אם רק היא מייצגת את יתרת החוב.

זאת ועוד: פירוט ההתחשבנות בנספח "א" כולל סכומים ותאריכים והנו הפירוט היחיד שהוצג כראיה להתחשבנות שבין הצדדים. גם נ/1, שמהווה מסמך נפרד, מחזק את המהימנות שיש להקנות למסמך ההתחשבנות, שכן חלק מהסכומים שבו מופיעים בנ/1, מסמך שהתובע לבסוף הודה בו.