פסק-דין בתיק א 65488/03

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            התובעים שהינם אח ואחות, נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 29.11.02 (להלן: "התאונה").

            הנתבעות אינן כופרות בחבותן לפצות את התובעים, על פי החוק והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. אדון בתביעתו של כל אחד מהתובעים בנפרד.

            תביעת התובע מס' 1

מהות הפגיעה והנכות

2.         התובע מס' 1, משה בן יאיר (להלן: "התובע"), יליד 1978.

            ממקום התאונה, פונה התובע לבי"ח איכילוב שם אובחן כסובל מפריקה של מרפק ימין, שבר בשורש כף יד ימין ושבר של צוואר מטקרפוס אצבע 5. התובע שוחרר מאשפוז ב- 1.12.02, אך לאור תזוזה בשבר בשורש כף היד, אושפז בשנית, ביום 17.2.02 ועבר ניתוח שיחזור וקיבוע השבר. ביום 7.1.03, עבר התובע ניתוח נוסף לשחזור דיסלוקציה במפרק האקרומיוקלויקולרי וביום 1.4.03, נותח התובע, פעם נוספת, לצורך הוצאת המסמור מהכתף.

3.         ד"ר אבנר קרב אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין כי בבדיקת הכתף הימנית נמושה מדרגה במרפק האקרומיוקלויקולרי, עם חוסר יציבות של המפרק. יחד עם זאת, תנועות הכתף, נמצאו מלאות ולא נמצא דלדול שרירים כלשהו. בשורש כף יד ימין, נמצאה הגבלה בכפיפה. ד"ר קרב, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5%, עקב נקע בעצם הבריח, ללא הגבלה בתנועות ו- 10% נכות, בגין הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין, ובסה"כ, נכות משוקללת, בשיעור של 14.5% נכות.

            ד"ר קרב, לא זומן לחקירה ובנסיבות אלה, ראיתי לאמץ חוות דעתו.

4.         עובר לתאונה, עבד התובע בחברת "יעל עבודות גובה וסנפלינג", העוסקת בביצוע עבודות ניקיון חלונות בגובה. לאחר תקופת אי כושר של כחצי שנה, חזר התובע לעבודתו זו. התובע עבר קורס "מערכות בטיחות" והוסמך כמנהל עבודה בתחום עבודות גובה וגלישה. בדצמבר 2004, עזב התובע את מקום עבודתו בחברת "יעל" ופתח עסק עצמאי המכונה בשם "שאקל עבודות גובה". התובע העיד כי הינו עוסק במתן מענה לבעיות גישה לגובה, לרבות ניקיון חלונות, עבודות איטום ושיקום המבוצעות בעזרת חבלים, מנופים או פיגומים, כפי שמפורט במסמך המכונה "פרופיל חברה", נ/1. בנוסף, עוסק התובע בפרוייקטים שונים בתחום התיאטרון והפרסום בהם נדרשת מומחיותו במתן פתרונות של גישה והרמת שחקנים לגובה (עמ' 15 לפרוטוקול). התובע אישר בעדותו כי סיים את ההכשרה המקצועית, לרבות מבחנים מעשיים ותיאורטיים לאחר התאונה וכי הינו מבצע עבודות בעצמו וכן מדריך את עובדיו באשר לדרך ביצוע העבודות וכללי הבטיחות הנדרשים. התובע הוסיף ואישר כי העסק נמצא במגמת גידול כך שכיום הינו מעסיק, שישה עובדים וכי מאז החל לעבוד כעצמאי, הכנסותיו גדלו לעומת תקופת עבודתו כשכיר (עמ' 16 לפרוטוקול).

5.         ב"כ התובע טען כי נכותו התפקודית של התובע, גבוהה מהנכות הרפואית. מאידך, טען ב"כ הנתבעות כי מחוות דעתו של ד"ר קרב עולה כי אין הגבלה בתנועות הכתף וההגבלה בתנועות שורש כף יד ימין הינה בתנועת כיפוף בלבד וכי גם מחקירתו של התובע עולה כי התובע אינו מוגבל בתפקודו.

התובע העיד, בכנות ובגילוי לב כי לאחר התאונה, השלים את הכשרתו בתחום עבודות גלישה בגובה וכי הינו מבצע עבודות אלה, הן בעצמו והן בעזרת צוות עובדים שהינו מדריך ומפקח על עבודתם, אלא שבעצם העובדה שהתובע ממשיך בעבודתו ואף מרחיב את תחומי עיסוקו ושוקד על גידול עיסקו, אין כדי למעט מעדותו כי הינו סובל מכאבים והגבלה בתנועת שורש כף יד ימין שהינה ידו הדומיננטית (עמ' 19 לפרוטוקול).

            בנסיבות אלה, כשמדובר בנכות אורטופדית, בגין פגיעה ביד הדומיננטית ובתובע העוסק בעבודות פיזיות, הדורשות שימוש בידיים, ראיתי לקבוע כי מדובר בנכות תפקודית, ששיעורה, כשיעור הנכות הרפואית.

            יחד עם זאת, בהתחשב בכך שמעבר לביצוע עבודות פיזיות, התובע עוסק בניהול העסק לרבות הדרכה ופיקוח על עובדים המבצעים את העבודות בפועל ובהתחשב בגידול המשמעותי בהכנסותיו של התובע לאחר התאונה, סבורה אני כי השפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע, נופלת משיעור הנכות הרפואית והתפקודית ולהבחנה בין המושגים; "נכות רפואית"; "נכות תפקודית" ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות ראה; ע"א 3049/93 גירוגיראן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792.

הפסדי השתכרות

6.         התובע חזר לעבודה, בחודש מאי 2003, כשישה חודשים לאחר התאונה (עמ' 19 לפרוטוקול).

            הנתבעות אינן חולקות על סבירות תקופת אי הכושר. התובע זכאי לפיצוי, בגין הפסד השתכרות, בתקופת אי הכושר לעבודה, על בסיס שכרו שעובר לתאונה, בסך של 5,422 ש"ח ברוטו (תלוש שכר לחודש אוקטובר 2002) ולאחר ניכוי מס, סך של 4,770 ש"ח נטו. הפיצוי בגין תקופה זו, מסתכם בסך של 28,620 ש"ח ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה (1.3.03), סך של 34,375 ש"ח.

7.         בתום תקופת אי הכושר, חזר התובע לעבודתו ומאז ועד היום, לא זו בלבד שלא נגרמו לו הפסדי השתכרות כלשהם, אלא שמאז עזב עבודתו כשיר והחל לעבוד כעצמאי, חל גידול משמעותי בהכנסותיו. עצם העובדה שהתובע הקים עסק עצמאי והשביח את הכנסותיו, יש בה כדי להעיד על פוטנציאל ההשתכרות של התובע. בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שלא נגרמו הפסדים בעבר והתובע השביח את שכרו והכנסותיו, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרות, על דרך הערכה גלובלית.

            בשוקלי את גילו של התובע, אופי ומהות עבודתו של התובע הכרוכה בחלקה, בביצוע עבודות פיזיות ואת מהות הפגיעה ביד הדומיננטית, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות, בסכום גלובלי של 180,000 ש"ח.

            כאב וסבל