פסק-דין בתיק א 64232/06

א.         הרקע לתובענה בעיקר טענות בעלי הדין:

1.         התובע הינו תושב חוץ המתגורר דרך קבע בפריס בברזיל והינו הבעלים של בית מגורים ברחוב השושנים 17 צהלה (להלן: "הבית").

2.         לגירסת התובע ביום 19.9.06 פלשו לשטח דירתו מעקלים שנשלחו על ידי הנתבעת, פרצו לדירה. לגירסתו, הובהר לו בדיעבד כי הפריצה לדירה נעשתה לצורך עיקול מטלטלין והוצאתם בגין חובותיו כלפי הנתבעת.

3.         התובע טוען כי כתוצאה ממעשי הנתבעת נגרם לו נזק כספי ישיר וכן נפגע שמו הטוב בעיני שכניו ומכריו.

4.         התובע טען כי הנתבעת דרשה ממנו תשלום של סך 30,000 ש"ח בגין צריכת מים חריגה אשר מעולם לא צרך - ודרש לבטל את יתרת חוב המים בסך 14,000 ש"ח.

5.         התובע עתר לחיוב הנתבעת בתשלום נזקיו הישירים בסך 50,000 ש"ח.

            כמו כן תבע התובע סך של 80,000 ש"ח בגין מה שהגדיר כעוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. על כך הוסיף סכום נוסף בסך של 3,000 ש"ח בגין מה שהגדיר כהוצאות שונות.

6.         התובע מייחס לנתבעת התנהגות רשלנית ופגיעה בזכויותיו האזרחיות הבסיסיות שבא לידי ביטוי לשיטתו בכך שהמעקלים מטעמה פרצו לדירה בגין חוב שהוא כנטען לא ידע אודותיו כלל ועיקר.

7.         בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען כי היא נקטה נגד התובע הליכי הוצאה לפועל לגביית יתרת חוב מים המתייחס לצריכת מים במהלך החודשים ספטמבר-דצמבר 2004.

            לגרסת הנתבעת מדובר בצריכת מים חריגה שנגרמה בשל נזילה ברשת המים הפרטית בדירת התובע.

            הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מכוח חוק העזר בתל-אביב יפו (אספקת מים) התשס"ג-2003 (להלן: " חוק העזר") הרי שתקינותה של הרשת הדירתית הינה באחריותה של בעל הנכס ועליו לתחזקה במצב תקין מכאן, טענה הנתבעת כי התובע הוא שנושא באחריות לנזילת המים ולצריכת המים החריגה.

8.         הנתבעת טוענת כי חרף העובדה שצריכת המים החריגה נזקפת לפתחו של התובע הרי שהיא עשתה שימוש בסמכותה והפחיתה את חיובי המים של התובע בשיעור של כ-61% ממחיר הכולל של התובע בגין צריכת המים החריגה.

9.         אשר לטענת התובע לפיה לא היה מודע לקיום חוב כלפיה טענה הנתבעת כי מדובר בטענת בדים שכן, התובע הגיש ביום 25.8.05 נגד הנתבעת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב יפו בנושא חוב המים שלו מכאן, שטענתו לפיה לא היה מדוע לחוב הינה חסרת בסיס.

10.       הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חרף העובדה שהתובע היה מודע לחובו הכספי כלפיה הוא נמנע מלפרוע את חובו בעוד שהיא, הנתבעת, פעלה בדין ובסמכות בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגד התובע ובכלל זה הפריצה לדירתו ועיקול מטלטליו.

ב.         דיון וממצאים

1.         בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי במהלך הפריצה לדירתו "גנבו" נציגי הנתבעת שני מסכי מחשב, שברו את שער הכניסה ומנעול פלדלת והפעילו את מערכת האזעקה אשר הפריעה למנוחת השכנים. הפורצים השאירו מאחוריהם דלת פרוצה.

            לגירסת התובע בתצהירו מוקד חברת האבטחה התקשר למר נמרוד כהן שהוא כנטען מטפל בענייניו של התובע בישראל וכי זה נאלץ להפסיק את עבודתו השוטפת כחבר קיבוץ דגניה ב' ומיהר לתל-אביב לבדוק במה דברים אמורים.

            כמו כן טען התובע בתצהירו כי רק לאחר כחודשיים ימים לאחר ששילם לעירייה סך של 800 ש"ח לצורך שחרור המחשבים שהוצאו מן הדירה, הושבו לו המחשבים האמורים.

אשר לטענת הנתבעת אשר לפיה לא שילם התובע את סכום צריכת המים המופחת טען התובע כי יש בידו מכתב שלפיו הועדה תדון בחדש בעניינו.