פסק-דין בתיק א 63150/05

1.         לפני תביעת בנק את לקוחו בענין יתרת חוב בגין הלוואה.

בכתב התביעה (אשר הוגש לפי סדר דין מקוצר) נטען כי הנתבע חתם ביום 3.6.05 על כתב התחייבות להחזרת הלוואה (54,500 ש"ח קרן), התחייב להחזיר את ההלוואה ב- 55 תשלומים חודשיים רצופים אך לא עמד בחיוביו, ומשכך הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי.

סכום התביעה הינו סכום יתרת החוב בגין ההלוואה (בקיזוז יתרת זכות בחשבון העו"ש).

2.         הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה טען, בין השאר, כי ההלוואה נשוא התובענה אינה אלא הלוואה שלישית, אשר נועדה לפרוע הלוואות קודמות שבפיגור וכי ההלוואות הקודמות ניתנו לו שלא לצורך (מבלי שהיה זקוק להן), תוך הטעייה, התנאת שירות בשירות, חוסר תום לב, וללא מתן הסברים ופרטים מהותיים. עוד טען הנתבע כי אינו יודע קרוא וכתוב ואינו יודע מה כתוב בהסכם ההלוואה עליו חתם וכי פקיד הבנק לא אמר לו בגין  מה ההלוואה, "אלא רק לחתום".

3.         בדיון מיום 26.4.06, החליט בית המשפט (כב' השופטת סימון) ליתן לנתבע רשות להתגונן "בטענה הספציפית של בטלות ההלוואה השלישית נשוא כתב התביעה, עקב בטלות ההלוואות הקודמות".

הראיות

4.         מטעם הבנק, העידו מר יובל קרסנר, שהוא סגן מנהל בסניף בו נוהל חשבונו של הנתבע (סניף ז'בוטינסקי ברמת גן), מר יצחק שחר אשר היה רכז מוצרים באשראי בסניף האמור, וגב' נעה נתן אשר עובדת במשרדו של ב"כ התובע.

הנתבע העיד לעצמו.

כללי

5.         אין מחלוקת, בסופו של יום, כי הנתבע קיבל מהבנק את כל ההלוואות ובפרט את ההלוואה האחרונה, מיום 3.6.05, על סך 54,500 ש"ח, שהיא ההלוואה נשוא התובענה (להלן: " ההלוואה" או " ההלוואה האחרונה"). הנתבע טוען כי למרות האמור, אין הוא מחויב בהחזרת ההלוואה. כפי שנזכר - הטיעון לגביו ניתנה לנתבע רשות להתגונן, הוא טיעון של בטלות ההלוואה (בשל בטלות הלוואות קודמות).

6.         לא היתה מחלוקת בין הצדדים גם כי נטל ההוכחה עבר לנתבע (ר' מהלך הדיון וכן עמ' 38 ש' 13-14 לפרוטוקול ישיבת 27.11.06) (כל ההפניות להלן, לפרוטוקול דיון, תהינה הפניות לפרוטוקול ישיבת 27.11.06 אלא אם יצויין אחרת).

7.         לאור האמור, יש לבחון את טעוניו של הנתבע והתשתית הראייתית אשר הובאה בענינם.

עדותו של הנתבע

8.         קודם שיבחנו הטעונים כאמור, יש מקום לדון באופן כללי בעדותו של הנתבע, שהיא העדות היחידה אשר בעל דין זה הביא לתמיכת עמדתו. לא בכדי טען ב"כ הנתבע בסיכומיו כי טעוניו הוכחו מתוך עדויות הצד שכנגד (להבדיל מעדות מרשו). כפי שיבואר להלן, עדות הנתבע בבית המשפט היתה רעועה ביותר, בלשון זהירה.

9.         טענה מרכזית של הנתבע בתצהירו היתה כי הוא הוחתם על הלוואות מבלי שהוא יודע קרוא וכתוב ומבלי שקיבל הסברים כדין. לא הועלתה טענה, כי החתימות על מסמכי ההלוואה או כל מסמך אחר שהתקבל מאת הבנק במסגרת גילוי המסמכים, אינן חתימותיו של הנתבע.

            למרות האמור, במסגרת חקירתו הנגדית, ניסה הנתבע להתכחש לחתימותיו (ומנגד, ניסה לחזור על ה"מנטרה" לפיה לא היה זקוק להלוואה).

"ש.      אני מראה לך עוד מסמכים בחתימתך, תאשר לי שזו החתימה שלך על המסמכים האלה.

ת.         פה לא, על זה לא חתמתי.

ש.        הראיתי לך מסמך עם הרבה עמודים, למה אתה לא בודק את כל המסמך לפני שאתה עונה?

ת.         כי אני לא יודע לקרוא אותו.

ש.        אבל את החתימה שלך אתה מכיר, את זה כבר סיכמנו, איפה שאתה יודע שזו חתימתך, תאשר לנו. מפנה למסמך התחייבות להחזרת הלוואה מיום 29.11.04.

ת.         אני לא חותם ככה.