פסק-דין בתיק א 6215/99

זוהי תביעה לתשלום סך של 592,596 ש"ח.

התובעים רכשו מהנתבעת 1, שהיא שותפות, ומהשותפים בה, הנתבעים 2 ו-3, דירה על פי הסכם מכר שנעשה ביום 19.02.98.

על פי ההסכם, רכשו התובעים דירה בקומה חמישית, מתוך שמונה קומות.

ביום 10.01.99 שלחו התובעים הודעת ביטול ההסכם אל הנתבעים, וזאת בשל הסיבה שהבניין שנבנה הוא בניין מדורג, כך שדירתם של התובעים בקומה החמישית היא למעשה, דירה בקומה אחרונה ומעליה מצוי גג.

לטענת התובעים, אילו ידעו שמדובר בקומה אחרונה, מתחת לגג, לא היו רוכשים את הדירה וכי הם במפורש טענו בפני נציגי הנתבעים כי ברצונם לרכוש דירה שאיננה דירה בקומה האחרונה.

על פי ההסכם, היו אמורים להיות מצורפים אליו תשריט, תוכנית, תוכנית ממוספרת, תוכניות המצורפות למפרט, הכוללות תוכנית הדירה הכוללת תוכנית קומת קרקע, תוכנית קומה ב' ותוכנית קומת גג, וכן תוכנית המגרש.

בפועל, קיבלו לידיהם התובעים את חוזה המכר, את נספח התשלומים, המפרט, נספח שיפורים ותוכנית דירה מטיפוס Q, שהיא תוכנית דירה מהדגם שרכשו התובעים.

בפועל נבנה הבניין כבניין מדורג ולטענת התובעים, עובדה זו לא צוינה בפניהם ולא ניתן היה להבין אותה מהמסמכים אשר הוצגו בפניהם.

הפרוספקט שהוצג בפני התובעים, על אף שאין הוא מסמך מחייב והוא נבלע בהסכם המכר, מציג תמונה של הבניין, אשר על פיה לא ניתן אפילו לחשוד שמדובר בבניין מדורג.

היות הבניין בניין מדורג הוא עניין מהותי, שיש להזכיר אותו במפרט הטכני, כאשר חובה לפרט בו, בין השאר, את תיאור הבניין.

אמנם בפרק "תיאור הבניין" מצוין כי יש לכלול בתיאור הבניין את היותו טורי או מרובע או אחר. מכיוון שלא מדובר בבניין טורי או מרובע, חייבים היו הנתבעים לתאר במפרט את תיאורו האחר, כבניין מדורג, ולפרט באילו מחלקיו הוא מדורג ומהו אותו דירוג. דבר זה לא נעשה.

זכותו של קונה לקבל בדיוק את המוצר אותו הוא הזמין.

אמנם לא כל אי התאמה תביא לביטול החוזה, אך משטוענים התובעים שאילו היו יודעים שמדובר בבניין מדורג ושדירתם היא הדירה מתחת לגג לא היו רוכשים את הדירה, הרי שמשלא הופרכה טענתם זו, יש לקבלה.

יש לזכור שטענה זו מופיעה כבר במכתב הביטול מיום 10.01.99 ולא ניתן לומר שהטענה נולדה לצורך התביעה.

אילו היו מצורפות לחוזה ולמפרט כל התוכניות שהיה צריך לצרף, ניתן היה ללמוד מהן שמדובר בבניין מדורג ושדירתם של התובעים היא הדירה מתחת לגג.

מחדלם של הנתבעים שלא לצרף את התוכניות גרם לחוסר ידיעה של התובעים ולמעשה הוביל לתביעה זו.

גם אם היו התובעים בודקים את הבקשה למתן היתר בניה בעירייה, הרי שהדבר לא היה מעלה ולא מוריד.

התוכניות שצורפו לבקשה הראשונה למתן היתר לא שיקפו את הבניין שנבנה בפועל ורק כשנה ורבע לאחר חתימת ההסכם ניתן ההיתר הסופי לבניין הקיים, וזאת על פי בקשה השונה מזו שהייתה בפני הוועדה בשעה שנחתם ההסכם.

לפיכך, המסקנה היא שהתובעים לא ידעו ולא יכולים היו לדעת שמדובר בבניין מדורג, שבו דירתם היא הדירה מתחת לגג.