פסק-דין בתיק א 62002/05

הצדדים לתביעה ומהותה

1.         התובעת, חברת גרוס אורי בע"מ הינה חברה ליבוא ושיווק עצים, מנוהלת על ידי מר אבי גרוס  (להלן:" התובעת" ו" גרוס", בהתאמה).

            הנתבע, עבדול כלאק מוחמד (להלן: " הנתבע")  הינו אביהם של בלאל,  (להלן:" בלאל"),  בעל המניות והמנהל הרשום של חברת ב. חמדאן נגרות ומסחר בע"מ, חברה שבבעלותה נגרייה ומחסן עצים (להלן : " החברה"), ושל מחמוד, המנהל בפועל של החברה (להלן: " מחמוד)".

2.         עניינה של תביעה זו הינו חובו כספי בסך 174,318 ש"ח אשר נזקף בספרי התובעת לחובת החברה. בעוד שהתובעת טוענת שהנתבע הוא זה שהתקשר עימה בפועל בהסכם והזמין את הסחורה בגינה נוצר החוב, וכן יצר מצג שהוא אחראי לתשלום עבור הסחורה הנ"ל, אזי הנתבע טוען שאין כל יריבות בינו לבין התובעת: הוא אינו בעל מניות ו/או מנהל בחברה; הוא לא הזמין את הסחורה נשוא החוב ולא נתן כל התחייבות בגינה.

          להלן גרסאות הצדדים.

גרסת התובעת

3.         לטענת התובעת, הקשר המסחרי בינה לבין הנתבע נמשך על פני 30 שנה. בראשיתה של ההתקשרות הנגרייה ומחסן העצים היו בבעלותו הפרטית של הנתבע.  בשנת 1999 הנגרייה ומחסן העצים התאגדו תחת חברת חמדאן הגליל למסחר (1999) בע"מ, (להלן: " חמדאן הגליל"), ובהמשך, לבקשת הנתבע, בשנת מחודש פברואר 2003 או בסמוך לכך, שונה שמה של חמדאן הגליל לשם החברה.

4.         במהלך שנות עבודתם המשותפות, נרקמו יחסי אמון עמוקים בין הצדדים, ובעיני התובעת הנתבע היה המוציא והמביא בנגרייה: הוא זה שביצע את ההזמנות, ניהל משא ומתן לעניין המחיר ופרע את התשלומים.

 לשיטתה של התובעת, השינויים הרישומיים בבעלות על הנגרייה  לא היו אלא לצרכים פנימיים בלבד, שהרי הניהול נותר בידי הנתבע.

5.         בהסתמכה על ידיעה זו ועל המצג שיצר כלפיה הנתבע, לפיו הוא אישית אחראי כלפיה לתשלום בגין הסחורות, לא נתנה התובעת את דעתה למעמדה המשפטי של הנגרייה ו/או למעמדו של הנתבע בחברה, וראתה בו כעומד מאחורי התחייבויות הנגרייה.

6.         ולראיה, בעת שחמדאן הגליל נקלעה לקשיים כספיים, ולמרות שלנתבע לא היה כל מעמד משפטי פורמלי בחברה זו, הוא התחייב בפני התובעת שידאג לסילוק כל ההתחייבויות הכספיות של חמדאן הגליל וכך עשה.

7.         ברבות הימים נוסדה החברה,כשבעל המניות היחיד והמנהל הרשום, היה בלאל בנו של הנתבע, והניהול בפועל היה בידי בנו השני של הנתבע, מחמוד. התובעת טוענת כי בזמן אמת לא ידעה שהנתבע אינו רשום כבעל מניות ומנהל בחברה, ושעובדה זו נודעה לה בדיעבד רק בעת שפתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש השיקים שניתנו על ידי החברה.

8.         בכל מקרה, בהסתמך על קשרי העבר ויחסי האמון שהתובעת רחשה לנתבע, המשיכה התובעת לספק עצים לחברה במתכונת העבודה שהייתה נהוגה בין הצדדים, כשהשינוי היחידי הוא בפתיחת כרטסת הנהלת חשבונות חדשה תחת שמה של החברה החדשה.

9.         החל מחודש 12/2003 חוללו שיקים שנמסרו לידיה של התובעת, והחוב נצבר לכדי 174,318 ש"ח. רק עובר להגשת  השיקים לביצוע התחוור לה, לטענתה, כי הגורם בחברה אשר חתם כערב לתשלום השיקים הינו מחמוד ולא הנתבע, וכי לנתבע אין כל מעמד רשמי בחברה.

10.       במהלך חודש יולי 2004 פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד החברה וכנגד מחמוד, אשר חתם כערב אישית לפירעון התשלומים. הליכי ההוצאה לפועל לא נשאו פרי והתובעת לא הצליחה להיפרע את חובה, לא מחברה ולא ממחמוד.

11.       בחודש 12/2005 הגישה התובעת את התביעה שבפניי , במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בחוב החברה, אם מכוח עילת התרמית, לפי ס' 56 לפקודת הנזיקין, אם מכוח עילות טעות והטעייה ס' 14 ו-15 לחוק החוזים      (חלק כללי), התשל"ג-1973, אם מכוח דיני תום הלב ועשיית עושר ולא במשפט, מכוחן מבקשת התובעת להשית על הנתבע אחריות אישית לחובות החברה.

12.       בקליפת אגוז טוענת התובעת בתביעה שהנתבע היה מודע לכך שהיא רואה בו את הדמות הדומיננטית בחייבת, אך מטעמי נוחות ומתוך כוונת תרמית, לא הציג דברים כהוויתם ולא הייתה לה כל ידיעה שהנתבע אינו בעל מניות ו/או נושא תפקיד בחברה.

13.       עוד טוענת התובעת שהתנהלותו של הנתבע יצרה בעיניה מצג שווא והיא הוטעתה לחשוב כי לא נשקפת סכנה לתשלומים אותם התחייב הנתבע לפרוע. בכל מקרה טוענת התובעת שהסחורה התקבלה בידי הנתבע תוך שהוא נוהג בה שלא בתום לב וללא כל כוונה לשלם עבור סחורה זו.

גרסת הנתבע

14.       הנתבע טוען להעדר יריבות: מסמכי רשם החברות מעידים כי איננו בעל מניות או מנהל בחברה. לטענתו, לא היה מעורב בניהולה השוטף אשר היה מצוי בידי בנו מחמוד.