פסק-דין בתיק א 61762/04

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובע, אברהם אלוז (להלן: "התובע"), יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 12.4.04.

הנתבעים מודים בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות

2.         ממקום התאונה, פונה התובע לבית חולים קפלן, שם אובחן כסובל מקרע בטחול, קרעים בכבד, שברים בצלעות, שבר באגן ובכתף ימין וכן שברים בעצמות הפנים.

התובע נותח לצורך כריתת הטחול וקיבוע השברים.

3.         לבדיקת התובע, מונו מומחים מטעם בית המשפט, בתחומי האורטופדיה, רפואה פנימית, פה ולסת ועיניים.

4.         ד"ר משה דרור, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5%, בגין הגבלה בתנועות כתף ימין.

בנוסף, קבע ד"ר דרור, נכות זמנית, בשיעור של 100%, מיום התאונה ועד ליום 30.6.04 ו- 20% נכות זמנית, למשך כחודשיים נוספים.

5.         פרופ' יורם לבוא, המומחה בתחום הרפואה הפנימית, ציין כי כריתת טחול, אינה גורמת לנכות תפקודית אולם בעת זיהום, עלול להתפתח מצב חמור, לפיכך על "כרות טחול", להימצא במעקב רפואי, לרבות קבלת חיסונים וטיפול אנטיביוטי עם הסימן הראשון לזיהום חיידקי. פרופ' לבוא ציין כי אין לשלול שהחבלה לאיברי הבטן, תורמת למצבו התזונתי הירוד של התובע, שינוי בפעולת מעיו וכאב מסויים, בעת פעילות גופנית מאומצת. פרופ' לבוא העריך את נכותו של התובע, בגין מצב לאחר כריתת טחול והפגיעה הבטנית בכללותה, בשיעור של 20%.

6.         ד"ר יצחק גוטמן, מומחה בתחום רפואת העיניים, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5%, בגין ירידת תחושה, בעצב החמישי, המתבטאת בירידה בתחושה, באזור הלחי.

ד"ר גוטמן, הוסיף וציין כי הנכות אינה תפקודית.

7.         ד"ר יצחק הורוביץ, המומחה בתחום פה ולסת, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 5%, בגין חוסר תחושה בלחי ימין. נכות זו, חופפת לנכות שנקבעה על ידי ד"ר גוטמן.

ד"ר הורוביץ, הוסיף וקבע נכות בשיעור של 3%, בגין מצב לאחר חבלה בפנים ופגיעה בשרירי הלעיסה, אשר הותירה הפרעה בפתיחת הפה עם כאבים.

8.         המומחים הרפואיים, לא נדרשו לחקירה ואין חולק כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, הינה בשיעור של 30% במעוגל.

            הנכות התפקודית

9.         לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב   (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...".

10.        בענייננו, סבורה אני כי הנכות התפקודית, נמוכה בשיעורה מהנכות הרפואית.

            ד"ר גוטמן, ציין בחוות דעתו, כי הנכות בגין ההפרעה בתחושה בלחי, אינה תפקודית ובהתחשב במקצועו של התובע, כבעל עסק לעבודות אלומיניום, נראה כי גם הנכות בגין כאבים והפרעה בפתיחת הפה, אינה בעלת השפעה תפקודית.

            אשר לנכות בגין הפגיעה הבטנית, פרופ' לבוא ציין כי כריתת טחול אינה גורמת לנכות תפקודית, למעט צורך במעקב רפואי מיוחד וכי הפגיעה הבטנית, מתבטאת בכאב מסויים, בעת פעילות גופנית מאומצת.