פסק-דין בתיק א 61366/03

1.         התביעה:

            לפניי תביעת התובעת - חברה קבלנית לעבודות בניה ואינסטלציה, כנגד הנתבעת - חברה קבלנית לעבודות חשמל, לפיצויה בגין גניבת רכושה ממחסן  (להלן: "המחסן"), באתר בניה בתחום בית החולים תל-השומר ברמת גן (להלן: "אתר הבניה").

            התובעת טענה כי יחד עם הנתבעת ואחרים בוצעו עבודות באתר הבניה, כקבלני משנה עבור חברת "דיור לעולה" (להלן: "דיור לעולה"), כי המחסן שימש את התובעת לאיחסון ציוד וכי גם הנתבעת איחסנה במחסן ציוד משלה כמו לוחות חשמל.

            התובעת טענה לרשלנות הנתבעת או מי מטעמה שגרמה לגניבת רכושה מהמחסן לנוכח פריצת דלתו לפינוי לוחות חשמל של הנתבעת והותרתו ללא נעילה או שמירה.

2.         ההגנה:

            הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וכפרה ברשלנות הנטענת.

הנתבעת טענה כי השימוש במחסן הותר לנתבעת כמו לתובעת מחברת דיור לעולה ובו איחסנה לוחות חשמל יקרים השייכים לה עד להתקנתם באתר. הנתבעת הודתה כי אכן פרצה את דלת המחסן אך ציינה כי עשתה כן כדי להוציא ממנו את לוחות החשמל שלה לנוכח קריסתה הצפויה של חברת דיור לעולה כיוון שלא איתרה את מפתחותיו ולאחר שמנהל התובעת לא נאות לסייע בפתיחתו.

הנתבעת טענה כי לאחר פריצת המחסן לא התאפשר לה לנעול אותו מחדש וטענה כי אין להטיל עליה אשמה בגין גניבת רכושה של התובעת שאוחסן   במחסן אם אוחסן ונגנב.

לחילופין טענה הנתבעת כי התובעת מפריזה מאוד בתאור הציוד שנגנב וכי למעשה מנסה התובעת לחפש גורם זמין לפצותה לנוכח העדר כיסוי ביטוחי, פרוק חברת דיור לעולה והפיצוי המזערי ששולם על ידי מפרק דיור לעולה.

3.         עדים:

            מטעם התובעת העידו חמישה עדים: מנהל ובעלי התובעת, עובד התובעת, מפקח עבודה ראשי באתר הבניה, חוקר ושמאי.

מטעם הנתבעת העידו שלושה עדים: חשב הנתבעת ושני מנהלי עבודה.

4.         לאחר עיון בתיעוד שלפניי ובכללו תצהירי העדות, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן: 

א.        סתירות בעדותו של מנכ"ל התובעת:

            בדיקת פרטי עדותו של מנכ"ל התובעת (יעקב אדיב עת/1) בתצהיר עדותו הראשית, תשובותיו לשאלות במהלך חקירתו הנגדית בהשוואה ליתר עדי התובעת, מצביעה על העדר עקביות וסתירות רבות ומהותיות המכרסמות בבסיס התביעה, בגירסת התובעת ובטענותיה. עדות זו על סתירותיה אינה עקבית ולמעשה לא ניתן לבסס עליה כל קביעה עובדתית. כיוון שהסתירות בעדותו של עד עיקרי זה נסקרו באופן ממצה בסיכומי הנתבעת (ראה סעיפים 50-30 בסיכומי התובעת), לא מצאתי לנחוץ לשוב עליהם ולפיכך אאמץ סיכום תמציתי זה כחלק מנימוקיי לפסק הדין.

ב.         מהימנות מנכ"ל התובעת:

מהתרשמות ישירה מעד זה במהלך חקירתו, נוכחתי כי לא ניתן להאמין לדבריו. קל היה לחוש בהתפתלויותיו של העד ובנסיונו להסתיר את האמת, מה גם כי בעדותו נתגלו סתירות ולפיכך לא ייחסתי משקל רב לעדותו של עד עיקרי זה.

ג.         עדותם של יתר עדי התובעת:

            עדותם של עדי התובעת האחרים (עת/2 ו- עת/3), נועדה מלכתחילה לשמש כתמיכה לעדותו של מנכ"ל התובעת ולבססה. כיוון שלא נתתי אמון בעדות העיקרית של המנכ"ל, לא ניתן להתבסס עדותם של עדיו אלה כדי לשקם את עדותו שקרסה ובוודאי שאין בהם כדי לשמש בסיס משמעותי להוכחת התביעה ויסודותיה.