פסק-דין בתיק א 61195/04

התביעה והצדדים לה :

1.         התובעת הינה חברה העוסקת ביצור ושיווק מוצרי אלומיניום.

            הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת") הינה חברה בתחום הבניה, כשהנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מנהלה היחיד ומחזיק בכל מניותיה.

2.         במועד כלשהו בשנת 2002, שכרה חברת פז חברת נפט בע"מ (להלן : "פז") את שירותיה של הנתבעת כקבלן לביצוע עבודות בשלוש תחנות דלק. בשלב הראשון נשכרו שירותיה לצורך ביצוע עבודות בתחנת הנשיאים בבאר שבע (להלן : "הנשיאים") ובשלב השני בתחנות כרמי ושער הגיא בירושלים (להלן: "כרמי", "שער הגיא" ו/או "התחנות בירושלים").

3.         לצורך ביצוע העבודות בתחנות פז, התקשרו הנתבעים או מי מהם (סוגיה זו תדון להלן) עם התובעת, כקבלן משנה מטעם הנתבעת.

            תביעה זו עניינה חוב כספי שנותר, לטענת התובעת, בעקבות העבודות שבוצעו על ידה בתחנות פז, חוב המסתכם בסך של 299,992 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

            התובעת טוענת כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפרוע חוב זה.

טענות התביעה :

4.         התובעת טוענת כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה לאחר פנייה של הנתבע למנכ"ל התובעת באותה עת, מר דבוש לוי (להלן : "דבוש"). התובעת טוענת כי בין דבוש לבין הנתבע הייתה היכרות אישית רבת שנים, והתובעת הסכימה לקבל על עצמה את העבודות, הגם שמדובר בעבודות בהיקף קטן יחסית לעבודות המבוצעות בדרך  כלל על ידי התובעת, לאור התחייבותו של הנתבע לשלם באופן אישי את מחיר העבודה ועל בסיס מזומן.

5.         ואכן, בגין העבודה הראשונה בנשיאים, שלמו הנתבעים מראש סך של 120,000 ש"ח, עוד בטרם החלו העבודות, אולם היה זה התשלום הראשון והאחרון שביצעו הנתבעים : התובעת טוענת כי השלימה את ביצוע העבודות בשלושת תחנות הדלק, לשביעות רצונה של פז, כשהחשבון הסופי בנשיאים עמד על סך של 179,916 ש"ח ואילו בגין התחנות בירושלים עמד החשבון הסופי המאוחד על סך של 179,928 ש"ח.

            לפיכך, דרשה התובעת מהנתבעים את תשלום החשבונות הסופיים, בקיזוז התשלום הראשוני.

6.         התובעת טוענת כי לאורך כל הדרך לא הכחיש הנתבע את גובה החוב ולא העלה טענות בנוגע לטיב העבודות שבוצעו, אלא רק טען לקשיים כלכליים ובקש מהתובעת להתאזר בסבלנות.

            התובעת אכן המתינה בסבלנות כשנתיים ימים, אולם בשלב כלשהו הבינה כי הנתבע הונה ורימה אותה, קיבל את כל הכספים מפז עבור הפרויקטים ולא העבירם לידה, ובין לבין הוגבל חשבונה של הנתבעת בבנק והיא חדלה מפעילות.

7.         לפיכך, דורשת התובעת את תשלום יתרת הכספים המגיעים לה בגין ביצוע העבודות, כשהתביעה שהוגשה כנגד הנתבע, באופן אישי, מבוססת על מספר עילות : אחריות מנהלים ; הרמת מסך והתחייבות אישית לשאת בתשלום החוב, התחייבות שדינה כדין ערבות.

טענות ההגנה :

8.         הנתבעים הכחישו הן את גובה החוב והן את התביעה האישית כנגד הנתבע. בכל הנגוע לגובה החוב טענו הנתבעים כי העבודות בוצעו בצורה לקויה, נמסרו באיחור וגרמו לעיכובים בפרויקט.

הנתבעת טוענת שעקב מחדלי התובעת בביצוע העבודות לא שילמה לה פז בונוס בסך 50,000 ש"ח, ופז קיזזה לה מהתמורה סך של 100,000 ש"ח. הנתבעת טוענת כי יש להפחית סכומים אלו מסכום התביעה.

9.         לעניין החיוב האישי של הנתבע, טוענים הנתבעים כי התביעה משוללת בסיס: הנתבעים טוענים כי בעת ההתקשרות מצבה של הנתבעת היה איתן ולא הייתה לנתבעים כל סיבה לחשוש שהנתבעת לא תהא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה ; הנתבעים טוענים שלא הייתה כל התרשלות בדרך תפקודו של הנתבע כמנהל הנתבעת ; וכי העובדה שקיימת הכרות אישית בין דבוש לנתבע, אין בה כדי להצביע על התחייבות אישית או ערבות לתשלום החוב באופן אישי.

ההוכחות :

10.       ביום 24.10.06 התנהל דיון הוכחות בפני : מטעם התובעת העיד מר אבי סומך (להלן : "סומך"), שנכנס לתפקיד המנהל המסחרי של התובעת בחודש אוקטובר 2002, לטענתו כשבוע לאחר ההתקשרות הראשונית בין התובעת לנתבעים (פרו' עמ' 10 שו' 6) ; ומטעם הנתבעים העיד הנתבע. יצוין כי מי מהצדדים לא זימן את דבוש לעדות, למרות שלא הייתה מחלוקת שהוא זה שניהל את המשא ומתן עם הנתבע וכרת עמו את החוזה מטעם התובעת.

            סומך הבהיר בחקירתו הנגדית כי : "דבוש לוי נמצא בנתק מוחלט מהחברה ויש סכסוך משפחתי בין האחים. הופסקה עבודתו בקליל לחלוטין" (עמ' 12 שו' 3-2). לשאלה מדוע לא זומן דבוש לתת עדות בביהמ"ש השיב סומך "זאת הייתה ההחלטה וזאת המדיניות שכרגע יש נתק ואיבה" (עמ' 12 שו' 14).