פסק-דין בתיק א 60785/04

1.         מדובר בתאונת דרכים מיום 7.1.04 בה היו מעורבים, שלושה כלי רכב: רכב התובעת, רכב הנתבעים ומשאית צד ג'.

אין מחלוקת כי בעת התרחשות התאונה נסע רכב הנתבעים בנתיב אשר מימין למשאית (להלן: "הנתיב האמצעי") ורכב התובעת נסע בנתיב שמימין לרכב הנתבעים (להלן: "הנתיב הימני").

2.         התובעת מסרה את גירסתה לתאונה בכתב התביעה וביום 17.1.05 ביקשה לתקן את גירסתה.

על פי הגירסה המתוקנת, רכב התובעת נסע בנתיב הימני, לפתע נפגע בדלת שמאלית אחורית, בידי רכב הנתבעים, אשר נסע משמאלו. לאחר הפגיעה ברכב התובעת, הבחין הנהג ברכב התובעת ברכב הנתבעים הסוטה שמאלה ופוגע במשאית אשר נסעה בנתיב השמאלי (בעניננו הנתיב שמעבר לנתיב האמצעי).

התובעת, אשר לא היתה מודעת לנסיבות אשר התחרשו בטרם הפגיעה רכבה, טוענת כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעים, אשר רכבם סטה ימינה לנתיב בו נסע רכב התובעת, פגע בו וגרם לו נזק.

לטענת התובעת, להתרחשות לאחר הפגיעה ולמערכת היחסים שבין הנתבעים וצד ג', אין קשר לפגיעה ברכבה.

3.         הנתבעים אינם מכחישים את הפגיעה ברכב התובעת ואולם טוענים כי בטרם הפגיעה ברכב התובעת, נפגע רכבם בידי המשאית אשר נסעה בנתיב אשר משמאל לנתיב נסיעת רכבם, סטתה ימינה, פגעה בחלקו האחורי שמאלי של רכבם והדפה אותו אל רכב התובעת. משהצליחה הנהגת ברכב הנתבעים לישר את רכבה, נפגע הרכב שוב בידי המשאית, הפעם במוקד קדמי שמאלי.

לפיכך טוענים הנתבעים כי רכבם נהדף אל רכב התובעת בידי המשאית, לפיכך צדדים ג' הם הנושאים באחריות לאירוע התאונה.

בהתאם לטענתם, אף הגישו הנתבעים הודעת צד ג'.

4.         צדדים ג' טוענים כי רכבם, המשאית, נסע בנתיב האמצעי וכי מימינם היו עוד שני נתיבים. לפתע הרגיש נהג השמאית פגיעה בצידה הימני אחורי של המשאית וגילה בדיעבד, כי רכב הנתבעים שנסע בנתיב הסמוך, מימין למשאית, הוא שפגע במשאית, פגיעה אחת בלבד, גרם נזק למשאית בצד ימני אחורי בסולם העליה לארגז המשאית ונפגע בצידו השמאלי קדמי.

5.         בין הנהגת ברכב הנתבעים לבין הנהג במשאית התברר הליך, בבית המשפט לתביעות קטנות, בו הובאו ראיות ומסרו שני הצדדים עדויותיהם.

בסופו של ההליך, בפסק דין מיום 19.8.04 קבע בית המשפט ממצא עובדתי, לפיו רכב הנתבעים נסע בנתיב האמצעי, כאשר המשאית סטתה ימינה, פגעה ברכב הנתבעים במוקד אחורי שמאלי, כתוצאה מהפגיעה נהדף רכב הנתבעים אל רכב אחר (הוא רכב התובעת), נהדף שוב, שמאלה לעבר המשאית וקיבל מכה נוספת מהמשאית, במוקד קדמי שמאלי.

יצויין כי הגירסה העובדתית אשר נקבעה בפסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות קיבלה חיזוק ותמיכה מדברי הנהג ברכב התובעת (כמובן בנוגע להתרחשויות שלאחר הפגיעה ברכב התובעת) והכל מתיישב גם עם תמונות הנזק לרכב הנתבעים נ / 1.

לאחר איזון ושיקלול כלל חומר הראיות שעמד בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי רכב הנתבעים נפגע תחילה במוקד אחורי שמאלי בידי המשאית, פגיעה זו גרמה להדיפתו ימינה לחלופין, לאובדן שליטה ולסטיה ימינה, אשר גרמה לפגיעה ברכב התובעת. לאחר מכן, נפגע רכב הנתבעים שוב בידי המשאית, הפעם במוקד שמאלי קדמי.

שוכנעתי אם כן, כי פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת הינה תוצאה ופועל יוצא של פיגעה מוקדמת על ידי המשאית.

לפיכך אני מחייבת הנתבעים לשאת בנזקיה המוכחים  של התובעת כמפורט בסעיף 8 לכתב התביעה, בצירוף הפרשים כחוק, אגרת המשפט, שכר עד התובעת בסך 100 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

צדדים ג' ישפו את הנתבעים בכל הסכומים שנדרשו לשלם לתובעת כפי שנפסק לעיל.

צדדים ג' גם ישאו בהוצאות הנתבעים לרבות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתנה היום כ"ה בניסן, תשס"ה (4 במאי 2005) בהעדר הצדדים.