פסק-דין בתיק א 60214/05

רקע

בפניי תביעה בסך 30,699 ש"ח, שמקורה בשטר אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והותרה ההתנגדות לביצועו.

התובעת הינה חברה לשילוח בינלאומי והנתבעת מפיקה מופעים של אומנים זרים בישראל, אשר הפיקה מופע של להקת אופרטה מהונגריה, ביחד עם אדם בשם טוביה קסלר. נושא הובלת הציוד של הלהקה מהונגריה לארץ דרך טריסט שבאיטליה, היה באחריותו של קסלר, שלא היה בעל עניין בנתבעת. בהמשך, עקב מחלוקת בין הנתבעת לקסלר, הוא פרש מהפקת המופע.

הצדדים מסכימים ביניהם שהתובעת הייתה אמורה לבצע את העברת הקונטיינר ובו אביזרי הבמה והתפאורה (להלן:" הקונטיינר") לצורך הופעת הלהקה בארץ. (סעיף 6 לתצהיר בילדר אשר הוגש בתמיכה לבקשה לביצוע שטר)

בהמשך, הסכימו הצדדים, שהתובעת תבצע את החזרת הקונטיינר עבור הנתבעת, מהארץ, דרך סלובניה, לבודפשט.

בישיבת בית המשפט שנערכה ביום 22.11.06 הסכימו הצדדים שאפסוק במחלוקת ביניהם בדרך של פשרה, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט תשמ"ד 1984 כאשר חקירת מנהל התובעת שנערכה באותו דיון, לא תילקח בחשבון והצדדים יסכמו את טיעוניהם בכתב.

המחלוקת

טענות התובעת

התובעת ביצעה את ייבוא הקונטיינר לארץ, הנתבעת עשתה בו שימוש להפקת ההופעה ובהמשך ייצאה את הקונטיינר לנמל קופר שבסלובניה.

התובעת הבהירה לנתבעת, שכדי לעמוד בלוח הזמנים להגעת הקונטיינר לארץ, יהיה צורך בהעברה יבשתית של הקונטיינר מבודפסט לטריסט שבאיטליה ומשם לארץ. הנתבעת אישרה את עלויות ההובלה היבשתית והיבוא בכלל. בהתאם לתנאי ההתקשרות, התובעת ייבאה את הקונטיינר לישראל ביום 14.11.04, שילמה את ביצוע ההובלה, האגרות ושחרור הקונטיינר מהנמל, בהתאם למסמכים המצורפים לכתב התביעה מטעמה  ומסרה לנתבעת את חשבונית מספר 6611, ע"ס 26,684 ש"ח.

הנתבעת, למרות שלא שילמה את סכום החשבונית בגין ייבוא הקונטיינר, ביקשה מהתובעת לטפל בייצוא הקונטיינר מישראל לבודפשט דרך נמל קופר בסלובניה.

התובעת, בהאמינה שהנתבעת תשלם את חובה, ביצעה בתחילת חודש דצמבר 2004 את הייצוא המבוקש שתחילתו לנמל קופר בסלובניה ובמקביל העבירה לנתבעת לתשלום, חשבונית  מס מספר 6804 ע"ס 18,416 ש"ח. למרות זאת, לא שילמה הנתבעת את חובה שעמד באותה עת, בגין שתי החשבוניות, על סך 46,000 ש"ח והתחמקה מפניות התובעת אליה.

התובעת הודיעה לנתבעת שהקונטיינר בדרכו לסלובניה ובמידה שלא תשלם את חובה, לא תמשיך התובעת את השילוח מסלובניה להונגריה. כן הודיעה לנתבעת, אשר ידעה כבר בחודש דצמבר 2004 שהקונטיינר נמצא בסלובניה, שכל החיובים בגין אחסון הקונטיינר בנמל קופר, העשויים להגיע ל- 100$ ליום, יחולו עליה.

הנתבעת המשיכה להתעלם מהודעות התובעת למרות פניותיה בכתב, ורק ביום 13.3.05, 4 חודשים מייבוא הקונטיינר לישראל ושלושה חודשים מאז שנשלח לסלובניה, נפגשו נציגי הצדדים.

בשלב זה, הצדדים הסכימו ביניהם שתמורת ההובלה תשלם הנתבעת לתובעת 30,000 ש"ח ב- 2 תשלומים בשיקים דחויים (להלן " ההסכם"). בהתאם להסכם מסרה הנתבעת לתובעת 2 שיקים דחויים אשר נמשכו על ידי הנתבעת ומנהלת חתום עליהם כערב.

התובעת הסכימה לתשלום סכום זה,  לאחר שניתנה לנתבעת הנחה משמעותית, כדי "להשתחרר" מהמשך ההתקשרות בין הצדדים וסוכם, שהמשך הובלת הקונטיינר מנמל קופר לבודפשט יבוצע על ידי הנתבעת ועל חשבונה.

בעת חתימת ההסכם בין הצדדים ביום 13.3.05, התחייבה התובעת שלא לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעת בכפוף לפירעון ההמחאות. היה ברור שההנחה הגבוהה שניתנה, הינה בכפוף לכך שהנתבעת מסכימה שהתובעת מילאה את חלקה עד תום ולא יהיה עליה לשאת בהוצאות נוספות, בגין העברת הקונטיינר מנמל קופר לבודפשט. בעת חתימתה, היה ידוע לנתבעת, שיהיה עליה לשאת בעלות זו ובעלות החובות בגין אחסון הקונטיינר בנמל קופר.

ההמחאות שמסרה הנתבעת לא כובדו.

טענות הנתבעת

בחודש דצמבר 2004, הודיע מנהל התובעת למנהל הנתבעת, שהאביזרים עדיין בישראל וכתנאי להעברתם מהארץ לבודפשט, דורשת התובעת תשלום בסך כ- 40,000 ש"ח, סכום אשר נראה למנהלי הנתבעת גבוה מאוד.

מאחר ולא ידעה שהציוד עזב זה מכבר את הארץ ועקב הלחצים מצד הלהקה, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת 30,000 ש"ח תמורת השלמת ההובלה מנמל אשדוד, (שם סברה בטעות שהאביזרים נמצאים), לבודפשט. כדי לוודא את הגעת האביזרים, סוכם שהתשלום יבוצע בשני תשלומים דחויים.

השקים נמסרו לתובעת כנגד מסמך בכתב שהתשלום הינו בגין הגעת המשלוח לבודפשט.

אביזרי הבמה לא הגיעו ליעדם במועד, למרות הדחיפות לצורך מופע האופרטה ההונגרית בגרמניה ומנהל התובעת השיב שאלה נשלחו כמוסכם. בהמשך, מר סוניגו, מנהל התובעת,  הודה בפני מר ליאון בילדר מטעם הנתבעת, שהוא הוציא את השקים מהנתבעת במרמה, כיוון שהנתבעת לא הסכימה לשלם את המחיר שנדרש מלכתחילה וכלל אינו מתכוון לבצע את ההעברה.