פסק-דין בתיק א 59553/05

א)        הרקע להגשת התובענה

1)         ביצועו של הסכם מכר דירה שנקשר ביום 8.7.98 בין התובעים מזה ובין הנתבע ואשתו (כיום גרושתו), השתבש בשל חילוקי דיעות קשים בין בעלי הדין והניב תביעות ותביעות שכנגד אשר בבסיסם טענת התובעים לפיה היפר הנתבע את ההסכם באי מסירת החזקה בדירה בעוד שהנתבע טען כי לא שולמו לו מלוא דמי המכר.

אסקור בקצרה את ההליכים שהתקיימו בין בעלי הדין ככל שיש בהם השלכה על תוצאות ההתדיינות שבפני.

2)         עפ"י פסה"ד שניתן ביום 15.7.03 ב- ת"א 53661/00 חוייב הנתבע לפנות את הדירה ולמסור את החזקה בה לתובעים בתנאי שהתובעים ישלמו לנתבע סכום בשקלים שווה ערך לסך של  20,000 דולר בצירוף ריבית. כמו כן, נקבע כי, אם ב"כ הנתבע יסרב לקבל את התשלום, יהיו התובעים רשאים להפקידם בידיו הנאמנות של ב"כ. במסגרת פסה"ד הותר לתובעים לפצל את סעדיהם (להלן: "פסה"ד" הראשון). 

3)         בעקבות ההיתר שקיבלו לפיצול סעדים הגישו התובעים נגד הנתבע ביום 10.5.01 ב - ת.א. 31100/01 תביעה שכנגד בגין דמי שכירות שנאלצו התובעים לשלם בעבור דירות ששכרו מחמת אי פינוי הדירה וזאת במהלך תקופה של 28 חודשים עד למועד הגשת התביעה שכנגד, בסכום של 79,472 ש"ח. (להלן: "התביעה השניה").

            בסיפת סעיף 21.1. לתביעה השניה טענו התובעים:

                        "מאחר שהתובעים ממשיכים לגור בשכירות גם כיום וימשיכו בכך עד שיינתן

            פס"ד בתביעת הפינוי שהגישו כנגד הנתבע ב- בת.א. 53661/00, יתבקש כב' בית המשפט לפסוק לתובעים פיצוי בגין דמי שכירות עבור כל החודשים שייאלצו להתגורר בשכירות (מעבר לנזק בגין דמי השכירות שכבר התגבש כפי שפורט לעיל)".

            ביום 22.3.04 ניתן פסה"ד בתביעה השניה, לפיו התביעה שכנגד שהגישו התובעים התקבלה בחלקה. (להלן: "פסה"ד השני"), בגדרה חוייב הנתבע לשלם לתובעים פיצוי שווה ערך לדמי השכירות ששולמו עד ליום 10.05.01, וכן פיצוי בגין נזק בלתי ממוני.

אצטט להלן את פסה"ד השני בחלקו הרלבנטי לתביעה שבפני:

"מועד סיום הזכאות ( לדמי שכירות - מ.בח. ) שנוי אף הוא במחלוקת בין הצדדים שכן התובעים שכנגד  שיירו לעצמם בתביעתם הנגדית את הזכות לחרוג בדרישה לדמי שכירות אף מעבר למועד הגשת התביעה (סעיף 21 לכתב התביעה שכנגד) ובסיכומיהם הוסיפו על הדרישה את עלות דמי השכירות לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד למועד החתימה על תצהיר העדות הראשית של התובעים שכנגד ומעבר לכך 21 חודשים נוספים עד למועד פסק הדין.

דרישה זו בהיקפה הנוכחי אינה מהווה חלק מכתב התביעה והתובעים לא עתרו בכל שלב שהוא לתיקון כתב התביעה כפי שהיה עליהם לעשות במקרה כזה... אשר על כן, כל חלק טיעוני התובעים שכנגד ביחס לתקופה שמיום הגשת התביעה ואילך נדחה".

ב)         טענות התובעים

1)         בסעיף 8 לכתב התביעה שבפני טענו התובעים:

"תביעה זו כאן מוגשת להשלמת אותה תביעה (התביעה השניה - מ.ב.ח.). והתובעים תובעים בה את נזקיהם בגין תשלום דמי שכירות  ממועד הגשת אותה תביעה כספית (10.5.01) עד המועד בו יפנה הנתבע את הדירה ועד מועד הגשת תביעה זו לא פינה הנתבע את הדירה".

            בסעיפים 48 - 17  לכתב התביעה פרטו התובעים את הסכמי השכירות עליהם חתמו ואת תשלומי השכירות בגינם, עד וכולל יום 10.10.06.

2)         כמו כן  כללו התובעים בתביעתם עתירה לחיוב הנתבע בפיצויים בסך 50,000 ש"ח בגין נזק בלתי ממוני.

3)         התובעים טענו בכתב התביעה כי נותרו חייבים לנתבע סך של 201,166 ש"ח אשר בקיזוז הסכומים העומדים לזכותם מעמידים את סכום תביעתם ע"ס של 218,260 ש"ח.

ג)         טענות הנתבע