פסק-דין בתיק א 5863/07

1.         בפניי תביעה שטרית שמקורה בשטר חוב שנחתם על ידי נתבעת מס' 1 ( להלן "החברה" ), ובערבות אוואל של נתבע מס' 2 שהינו מנהלה ( להלן "הנתבע" ), להבטחת התחייבויותיה של החברה כלפי התובעת בכל הקשור להסכם לאספקת מים מינרליים שנחתם בין הצדדים ביום 3.11.02.

2.         הנתבעים הגישו בקשת התנגדות בה טענו כי סוכם בין הצדדים שהמחירים בהם תחוייב החברה בגין אספקת המים על ידי התובעת ,יהיו על בסיס מחירים זהה למחירים ששולמו על ידי הנתבעת לחברת מי עדן, אשר סיפקה באותה עת את המתקן ומיכלי המים לתובעת. 

            לאחר אספקת מספר מיכלי מים על ידי התובעת, התברר לנתבעים על פי הנטען, כי החברה חוייבה בסכומים יותר גבוהים מהמוסכם, ולכן הודיעה החברה לתובעת על הפסקת ההתקשרות עימה, וביקשה שנציג מטעמה ייגש לקבל חזרה את המתקן לידיה.  מאז הפסיקה החברה לקבל מיכלי מים מהתובעת, והמיכלים והמתקן אוחסנו באחד ממחסניה על פי הנטען.

3.         התובעת הכחישה את טענותיהם הנ"ל של הנתבעים וטענה כי הסכומים שבהם חוייבה החברה בגין אספקת המים, הם אותם סכומים שעליהם הסכימו הצדדים.

עוד טענה כי החברה חתמה על הסכם שבו התחייבה למכסת צריכה מינמאלית של 10 כדים לחודש לפי מחיר של 262 ש"ח, וכי המחירים ואופן תשלומם נקבעו מפורשות בהסכם עליו חתמה, משכך, ידעה החברה את עלות המים טרם ההתקשרות., ולו סברה שהמחיר גבוה מהמחיר אותו שילמה לחברה אחרת, יכלה היא מלכתחילה לא להתקשר בהסכם.

            עוד הוסיפה התובעת וטענה כי החברה לא נענתה לדרישתה לשלם את החוב ואף עיכבה את החזרת המתקן לרשותה.

התובעת פירטה בתצהירה את החיובים שבהם חוייבה החברה בגין אספקת מים, וצירפה את החשבוניות התומכות בסכום הנתבע על ידה בשטר החוב והעומד על סך של 3,149 ש"ח. 

4.         דיון

            לאחר ששמעתי את הצדדים, ובחנתי את חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

            הנתבע אישר את חתימתו על טופס ההזמנה שבו נקובים במפורש הסכומים שסוכמו בין הצדדים ואופן תשלומם ( ראה נספח א' לתצהיר התובעת ). טענתו כי סכומים אלה הוספו על ידי מי מאנשי התובעת לאחר החתימה, לא התקבלה על דעתי, במיוחד לאור היותו של הנתבע אדם "מנוסה" כפי שהגדיר את עצמו, אשר בנוסף לתפקידו כמנהל החברה הנתבעת, הוא עבד - לפני הקמת החברה - כמנהל גבייה של חברת שטראוס ועסק בכינוס נכסים דרך כונס הנכסים הרשמי כדבריו (  ראה עדותו בעמ' 11 ש' 12-13 לפרוטוקול ).

5.         גם ניסיונו של הנתבע לשלול את תוקפו של הסכם ההתקשרות עם התובעת לא צלח.

על הסכם ההתקשרות מופיעה חתימתה של עובדת החברה בשם רוית משה, בצירוף חותמת החברה. טענתו של הנתבע כי גב' משה לא היתה מוסמכת לחתום בשם החברה, נטענה בעלמא ולא הוכחה, הגם שבמקרה זה חל עקרון "השליחות הנחזית".

6.         זאת ועוד, הנתבע אשר טען כי המחירים שחוייבה בהם החברה על ידי התובעת לא היו זהים לסכומים ששולמו על ידי החברה לחברת מי עדן, לא טרח להגיש הוכחה לגבי המחיר אותו היתה גובה חברת מי עדן מהחברה בגין התקשרות דומה . ההתקשרות שהיתה בין החברה לבין חברת מי עדן התבססה על צריכה מינימלית של 25 כדים לחודש, ואילו ההתקשרות עם התובעת התבססה על צריכה מינימלאית של 10 כדים לחודש, ודי בכך, בהעדר הוכחה אחרת, להשמיט את היסוד מתחת לטענת הנתבע הנוגדת הסכמים בכתב, בדבר התחייבות התובעת למחירים זהים בגין ההתקשרות נשוא התביעה.  

7.         נציגת התובעת תיארה בעדותה את שיטת החלוקה הנהוגה אצל התובעת, ואת שיטת הנפקת החשבוניות על ידה ואת אופן ההתחשבנות, ודבריה הנ"ל לא הופרכו בחקירתה הנגדית. בנוסף, מקובלים עליי  דבריה כי החשבוניות שצורפו לתצהירה משקפות את כמות כדי המים שסופקו ו/או שהיו אמורים להיות מסופקים לחברה על פי הסכם ההתקשרות.

8.         הנתבע טען כי דין התביעה להדחות מאחר והשטר לא הוצג לפרעון על ידי התובעת עובר להגשתו ללשכת ההוצאה לפועל.

            טענה זו דינה להדחות משני טעמים. האחד, המדובר בטענה שלא הועלתה במסגרת הבקשה להתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעים, ומשכך היא מהווה הרחבת חזית אסורה. הטעם השני טמון בתנאי השטר שעליו חתמו הנתבעים, המפטיר את מחזיק השטר מהצגתו לתשלום.

10.        לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

            התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ מס' 1-04-30022-02.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.