1. בפניי תביעה שטרית לתשלומו של שטר חוב ע"ס 192,850 ש"ח, מיום 23.3.2001, שהוגש לביצוע ע"ס של 109,936 ש"ח.
התובעת טוענת כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבע, לשם מימון רכישת רכב על ידו מחברת אוטו דיל בע"מ (
להלן: "אוטו דיל"). התובעת העמידה לנתבע את ההלוואה, הרכב נרכש על ידי הנתבע אך ההלוואה לא נפרעה. הרכב נתפס על ידי התובעת במסגרת הליכי מימוש משכון ונמכר על ידה. יתרת חוב ההלוואה לאחר מכירת הרכב הינה סך של 109,936 ש"ח וזהו הסכום שנרשם בשטר.
הנתבע כופר בטענה כי חתם על שטר החוב וטוען כי חתימתו זוייפה. הנתבע מודה כי חתם על מסמכים שונים במשרדי אוטו דיל, אך לדבריו, עשה כן בשליחותו של מעבידו, יצחק וזנה, במטרה לשחרר רכב שקנה וזנה מאוטו דיל.
2. כאשר מועלית טענת זיוף בתביעה שטרית, נטל הוכחת אמיתותה של החתימה מוטל על התובע:
"... יתירה מזו, דווקא לענין חתימה על מסמך, לרבות שטר, אין לנהוג בחומרה יתירה, שכן די אם הנתבע כופר בחתימה כדי שעול ההוכחה שזו חתימתו, כחלק מרכיבי התביעה, יהא מוטל על התובע ... עמוד התווך של התובענה, לפני כל שאלה של סדר דין זה או אחר, הוא המסמך החתום בידי הנתבע, ואם אין הנתבע מודה בחתימה, ענין הוא לתובע להוכיח את קיומה ואמיתותה."
ע"א 316/79
חמדאן נ' מאיר ליאני ואח'
פ"ד לד(2), 309 ,עמ' 314-315.
השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם אכן חתימתו של הנתבע על שטר החוב היא מעשה זיוף.
3. התובע יכול להוכיח את מקוריות החתימה במספר דרכים, ובהן באמצעות אימות החתימה על ידי אדם שראה כי הנתבע חותם על השטר, או כל ראייה נסיבתית אחרת. במקרה דנן אומתה חתימתו של הנתבע על ידי נציגה של אוטו דיל, איש המכירות שלומי בן דוד. זה זומן לעדות, ואישר כי הנתבע הוא שחתם בפניו על השטר (ע' 9 לפרוטוקול). בן דוד אף ידע לזהות את הנתבע מבין היושבים באולם בית המשפט (ע' 13 לפרוטוקול).
4. ראייה נסיבתית נוספת הפועלת לחובתו של הנתבע היא מכתבים שכתב בשמו ומטעמו בא כוחו עו"ד שאול שמחי, אל ב"כ התובעת, קודם שהשטר הוגש לביצוע. הרקע למכתבים אלה היה תפיסת הרכב שנמכר לנתבע על ידי עו"ד אופיר גפן, כונס הנכסים שמונה בתיק ההוצל"פ לצורך מימוש שטר המשכון על הרכב. התובעת נקטה בהליכי מימוש המשכון הואיל והנתבע לא פרע את חוב ההלוואה בגין הרכב כבר במועד שנקבע לביצוע התשלום הראשון.
ביום 17.6.2001 מונה עו"ד אופיר גפן לכונס נכסים מטעם התובעת לצורך תפיסת הרכב ומכירתו. הרכב נתפס על ידו ביום 19.6.2001, בעזרתו של הנתבע, שהודיע לעו"ד גפן היכן נמצא הרכב. ביום 20.6.2001 פנה עו"ד שאול שמחי, בשמו של הנתבע, אל עו"ד גפן. עו"ד שמחי צירף לפנייתו יפוי כח מאת הנתבע (נספח י"א לתצהירו של מיכאל בצלאלי מטעם התובעת), והודיע כי מרשו (הנתבע) מבקש לשלם את חוב הפיגורים, לקבל חזרה את הרכב ולהמשיך בפרעון סדיר של ההלוואה (נספח י' לתצהירו של בצלאלי). ביום 3.7.2001 חתם עו"ד שמחי על אישור ההסדר שגובש בינו לבין עו"ד גפן, לפיו התובעת תמכור את הרכב לצורך כיסוי חובו של הנתבע כלפיה, ולאחר סיום המכירה תיערך התחשבנות סופית בין הצדדים (נספח י"ב לתצהירו של בצלאלי). אין במכתבים אלה טענה כלשהי בדבר זיוף חתימתו של הנתבע, כפי שניתן היה לצפות כי יקרה לו אכן היה מדובר בטענה אמיתית.
5. הנתבע, שהבין כי מכתביו של עו"ד שמחי אינם עולים בקנה אחד עם קו ההגנה שלו, כפר בכך שפגש אי פעם את עו"ד שמחי ובכך שעו"ד שמחי ייצג אותו. התברר כי הנתבע שיקר במצח נחושה בענין זה, דבר המשליך על חוסר אמינותו גם לגבי טענותיו האחרות. עו"ד שמחי זומן לעדות מטעם התובעת. בעדותו זו אישר עו"ד שמחי באופן מפורש וחד משמעי כי נפגש עם הנתבע, ייצג אותו מול התובעת וכתב את המכתבים לב"כ התובעת בשמו של הנתבע, והכל במטרה לנסות ולהקטין את הנזק שנגרם לנתבע, בדרך של מכירת הרכב לשם הקטנת חוב ההלוואה (ע' 30 לפרוטוקול). יתר על כן, עו"ד ששון אף זיהה את הנתבע קודם שקיבל על עצמו את ייצוגו, וזאת באמצעות תצלום רשיון הנהיגה של הנתבע (ראה עדותו בע' 29 לפרוטוקול וכן מוצג ת/5). הוא אישר כי הנתבע הגיע אליו בעקבות הפנייה של יצחק וזנה, שכפי שנראה להלן, עמד מאחורי מעשה ההונאה שבוצע כלפי התובעת.
6. עדותו של עו"ד שמחי אודות הדברים שמסר לו הנתבע בעת פגישתם, הפריכה באופן סופי ומוחלט את גירסתו של הנתבע, ומעידה כי מדובר בהגנת בדים, פשוטו כמשמעו:
"
הוא [הנתבע- ח.ב.] הופיע במשרדי, עקב הפניה של יצחק וזאנה והוא אמר לי, תשמע, אני עשיתי טובה לואזנה ולבקשתו חתמתי על מסמכי ליסינג שבהם אני שכרתי מאלבר אאודי
A6
משוכללת, מפוארת וחדשה, ואני על סמך הבטחות של ואזנה, חתמתי על כל הניירות ומרגע זה ואילך הוא [הנתבע- ח.ב.] אומר לי שהוא סיים את תפקידו. ואזנה לקח את הרכב והבטיח לו [לנתבע- ח.ב.] כי ישלם את כל התשלומים או שידאג לכסות את כל התשלומים שירון אמור לשלם. הוא אמר לי שלהפתעתו הרבה ואזנה לא עשה את התשלומים ושהרכב נתפס ע"י אלבר ושהוא חשוף לתביעות מצידם. הוא אמר לי את זה ביום שהוא חתם על ייפוי הכח במשרדי. אמרתי לו גם מה דעתי על מה שהוא עשה". (ע' 30 לפרוטוקול)
"
הוא [הנתבע- ח.ב.] לא אמר לי שהוא כופר בחוב לאלבר, והוא אישר שהוא חתם על המסמכים לקבלת הרכב, שהוא התחייב בכל החיובים בפני אלבר וכל מה שהוא ביקש ממני זה היה לגרום לכך שהנזק שלו יהיה נמוך ככל האפשר" (ע' 31 לפרוטוקול)
7. יצויין כי ב"כ הנתבע לא התנגד לעדותו של עו"ד שמחי ולא העלה טענה של חסיון עו"ד-לקוח, וזאת לנוכח טענתו כי עו"ד שמחי מעולם לא ייצג את הנתבע.
8. לכל אלה יש להוסיף כי הנתבע עצמו טוען כי אינו יודע על אילו מסמכים חתם בדיוק במשרדי אוטו דיל (ע' 32 לפרוטוקול), ואם כך הוא הדבר, לא ברור כיצד הוא מתיימר לטעון בוודאות שלא חתם גם על שטר החוב.
9. ראוי להזכיר את עדותו של יצחק וזנה, שזומן לעדות מטעם התובעת, למרות שאך טבעי היה כי יזומן לעדות על ידי הנתבע. וזנה טען כי העיסקה כולה היא מעשה מירמה של נציגי אוטו דיל ונציגי התובעת גם יחד. הוא הודה כי היה זה שעמד מאחורי העיסקה וכי הוא הכתובת לתביעתה של התובעת. בעדותו ניסה לשחרר את הנתבע מאחריות למה שאירע וטען כי רימה את הנתבע מאחורי גבו (ע' 4 לפרוטוקול). אין בידי לקבל עדות זו. העד וזנה הותיר עלי רושם שלילי ביותר. אין ספק כי מדובר באדם בלתי מהימן בעליל, אשר במעשיו הפיל בפח את התובעת. גם אם קיבל סיוע למעשיו אצל נציגי אוטו דיל, ברור כי היה הרוח החיה מאחורי כל הפרשה, בה סיבך גם את הנתבע. סבורני כי הנתבע ידע היטב מה הוא עושה, הגם שהתפתה להאמין כי לו עצמו לא יאונה כל רע, הואיל ווזנה, ידידו מזה שנים ומעבידו, יפרע בסופו של דבר את חוב ההלוואה. משנכזבה תקוותו זו של הנתבע ומשהתברר כי נתן אמונו באדם שאינו ראוי לאמון, אין לו אלא להלין על עצמו. אני מוכן להניח כי תפקידו של הנתבע במעשה המירמה היה שולי, דרג מבצע בלבד ולא דרג מתכנן, אך איני מאמין לו בבואו לטעון כי לא חתם על שטר החוב מעולם. מדובר באיש קש שנטל על עצמו סיכון, ועליו לשאת בתוצאות לכך.
10. אין ספק שאכן נרקמה קנוניה משותפת בין וזנה, נציגי מכירות של אוטו דיל והנתבע, והכל במטרה להונות את התובעת ולהשיג ממנה מימון בסכום גבוה, שלא היה ניתן על ידה אלמלא הוליכו אותה שולל. זאת, משום שמסמכי ההלוואה שהוצגו לתובעת דיברו על רכב מסוג אאודי A8, בשווי של 410,000 ש"ח (ראה נספח כ"ב לתצהירו של בצלאלי), כאשר בפועל הרכב שנמכר היה אאודי A6, תמורת 140,250 ש"ח בלבד (ראה חשבונית שצורפה לתיק בית המשפט ביום 16.1.2005, על ידי עו"ד רון סמוראי, בשמו של תומר דותן מנהלה של אוטו דיל). לצורך המירמה הוצג בפני התובעת רשיון רכב מזוייף (נספח כ"ט לתצהיר בצלאלי), המציין כי נפח המנוע של הרכב הוא 3,697 סמ"ק, כאשר ברשיון האמיתי שנתפס בתוך הרכב, מוצג ת/3, נרשם כי נפח המנוע הוא 1796 סמ"ק. ברי כי מדובר במעשה זיוף, שכן שני הרשיונות נוקבים באותו מס' רישוי (ראה גם הודאתו של תומר דיין, מנהלה של אוטו דיל, בע' 19 ו- 20 לפרוטוקול). בדרך זו הצליחו וזנה, הנתבע ואוטו דיל לקבל אישור להלוואה בסך של 153,000 ש"ח, סכום שלא היה מאושר לו היתה התובעת יודעת כי שווי הרכב שנמכר הוא 140,250 ש"ח בלבד. בענין זה העיד מיכאל בצלאלי, מנהל התפעול של התובעת, כי העלאת מחיר הרכב באופן פיקטיבי גרמה לכך שהתובעת תאשר את ההלוואה בלא לדרוש חומר נוסף, שכן כאשר המימן המבוקש הוא מתחת ל- 40% משווי הרכב, התובעת אינה דורשת חומר חיתומי אלא רק זיהוי של מקבל ההלוואה. ברי איפוא כי לו גולו לתובעת העובדות לאשורן, היתה נערכת בדיקה בדבר יכולתו הכלכלית של הנתבע וההלוואה לא היתה מאושרת, במיוחד כאשר סכומה עולה על שווי הרכב.
מכל מקום, ברי כי אין יסוד לנסיונם של וזנה והנתבע להפוך את התובעת לשותף במעשה המירמה, שהרי התובעת היא הקורבן האמיתי למעשה המירמה.