פסק-דין בתיק א 58090/03

בפניי תובענה כספית על סך של 41,687 ש"ח, בגין חוב עבור דמי שכירות, אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

 
טוענת התובעת שהינה חברה בע"מ ועיסוקה כולל ניהול והשכרת נכסים כי השכירה לנתבעת אולם שבבעלותה אשר נמצא ב"בית אל על" שברחוב בן יהודה 32 תל-אביב,(להלן: "המושכר"), והנתבעת נותרה חייבת לתובעת את הסך שבכותרת.

ביום 01/02/96 נחתם בין הצדדים חוזה שכירות ראשון (להלן: "ההסכם"), והנתבעת עשתה שימוש באולם כארכיב. וביום 07/05/02 נחתם הסכם הארכת השכירות מיום 01/02/02 ועד ליום 31/01/03 (להלן: "הסכם הארכה").

טוענת התובעת כי במסגרת ההסכמים הנ"ל נוצר נוהג לפיו מוארכת תקופת השכירות בין אם נחתם חוזה ובין אם לאו, כך שהיו תקופות בהן לא נחתם כלל הסכם פורמלי, והיו תקופות בהן נחתם ההסכם זמן רב לאחר תום הסכם השכירות הקודם.

עוד טוענת התובעת כי בתום שנת השכירות השביעית, דהיינו ביום 31/01/03 המשיכה הנתבעת להחזיק ולהשתמש במושכר, ולכן שלחה התובעת דרישה בכתב לתשלום השכירות בגין השנה החדשה בהתאם לנוהג שהתקיים בין הצדדים במשך שבע שנות השכירות.

הנתבעת בתגובה למכתב ענתה כי תשלם שכר דירה עד ליום 07/03/03 בלבד וכי המושכר עומד לרשות התובעת.

לטענת התובעת למרות הודעת הנתבעת לא הוחזרה החזקה במושכר ולא שולמו דמי השכירות.

ב"כ התובעת ונציג הנתבעת קבעו להיפגש ביום 23/06/03 על מנת שהתובעת תקבל בחזרה את החזקה במושכר. דא עקא, שנציג הנתבעת טען שאין בידו מפתח למושכר שכן לטענתו הוצבה בכניסה למושכר דלת, כנראה ע"י התובעת, ולכן לא הושבה החזקה לתובעת.

בכתב התביעה, נטען כי הסכום הנדרש לתשלום מאת הנתבעת הוא על פי הפירוט הבא:

1.      דמי שכירות מיום 01/02/03 ועד ליום 30/09/03   X    3,342 ש"ח :

                                                                          סך של        26,736 ש"ח.

2.      חשמל ששולם על ידי התובעת.                     סך של      5,828 ש"ח.

3.      הפרשי הצמדה בגין התשלומים הנ"ל.           סך של     2,764 ש"ח.

4.      מע"מ                                                               סך של  6,359 ש"ח.

                         סה"כ                                     סך של  41,687 ש"ח.

מנגד באה הנתבעת, שהינה חברה ציבורית העוסקת בתובלה אווירית, וטוענת כי לא מיניה ולא מיקצתיה, וכי פעלה לכל אורך תקופת השכירות וגם לאחריה בצורה הוגנת וישרה.  לטענתה, התובעת, למרות הודעת הנתבעת על סיום השכירות, מנסה להרוויח דמי שכירות שלא כדין עבור שנת שכירות נוספת.

הנתבעת טוענת כי ההסכם נחתם עם חברת אולמי בן אביגדור בע"מ, ורק לאחר מכן עם התובעת לאחר שזו נכנסה בנעליה של החברה הנ"ל כבעלת הזכות להשכיר את הנכס נשוא התביעה.