פסק-דין בתיק א 56393/03

התובעת היתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת "מבצר לבתי עסק", ותביעתה מוגשת בגין שני מקרי ביטוח שאירעו לטענתה בתקופת הביטוח: האחד בלילה שבין 06/06/02 ל- 07/06/02 (להלן: " האירוע הראשון") והשני, אירוע פריצה, בלילה שבין 12/09/02 ל- 13/09/02 (להלן: " האירוע השני" או " הפריצה"). לגבי האירוע הראשון טענה הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי וסירבה לפצות את התובעת בסכום כלשהו. לגבי האירוע השני הכירה התובעת בכיסוי הביטוחי ואף שילמה לתובעת את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת אלא שהצדדים חלוקים באשר לסכום הפיצוי המגיע לתובעת עפ"י הפוליסה.

האירוע הראשון .

לטענת התובעת ביום 06/06/02 עזב מנהל בית העסק המבוטח, רפאל אטיאס, את המקום לאחר שסגר ונעל את בית העסק והפעיל את מערכת האזעקה. למחרת, יום ו' בבקר פתח את חצר בית העסק וגילה כי אלמונים חדרו לחצר בית העסק וכי נגרמו נזקים לרכב לקוח מסוג פולקסווגן גולף מ.ר. 52-240-18 (להלן: " הרכב"). מעבר לכך לא אובחנו נזקים למבנה בית העסק.

לטענת התובעת חדרו אלמונים לחצר בית העסק לאחר שטיפסו מעל הגדר וכשגילו שלא יצליחו לפרוץ את שערי בית העסק עזבו את המקום לאחר שגרמו נזק לרכב.

בגין האירוע הראשון הוגשה התביעה לנזק לרכב בסך 29,816 ש"ח (קרן) וכן שכ"ט שמאי בסך 1,322 ש"ח, בצירוף הפרשים.

לטענת הנתבעת, בין היתר, הרכב אינו של לקוח, ולפיכך אין כיסוי ביטוחי. לטענת התובעת מדובר ברכב של לקוח.

עפ"י הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לכלי רכב השייכים למבוטח או לבן משפחתו או לאחד מעובדיו או בן משפחתו.

לטענת התובעת הובא הרכב בגרירה ביום 24/04/02 ללא כל מסמכים, דבר שמנע פתיחת כרטיס עבודה שכן לצורך פתיחת כרטיס העבודה הממוחשב היה צורך ברשיון הרכב וזה לא הוצג לתובעת בעת הבאת הרכב. בכתב התביעה ובתצהיריה לא מצאה התובעת לנכון להתייחס לנסיבות האופפות את הרכב מעבר לכך.

עת/2 בנו של בעל העסק ומנהל העבודה במקום, שי אטיאס, העיד שהוא זה שקיבל את הרכב מהגרריסט בנוכחות הלקוח שאחר כך התברר שאיננו לקוח, ואשר הודיע שהרכב איננו נוסע כאשר משלבים להילוך "דרייב".

עת/2 לא נתן פרטים כלשהם על מי שהביא את הרכב.

עפ"י עדותו בחקירתו הנגדית בעמ' 9 לפרוטוקול, כיוון שלא היה רישיון רכב, הוא פתח כרטיס ידני, לא ממוחשב בו מילא את מספר הרכב, שם, מתי הגיע, מה מהות התקלה ותאריך.

משום מה, למרות שהנתבעת דרשה מהתובעת את כרטיס העבודה, ואף הודיעה במפורש חסר זה כאחת הסיבות שבגינן היא דוחה את התביעה, לא המציאה התובעת את המסמך עד לחקירתו הנגדית של עת/2, שאז נשלפו שני מסמכים מתיקו של אביו, ת/4, ת/5 (ומאוחר יותר מסמכים נוספים בעניין זה).

עפ"י הרישומים במשרד הרישוי רשומה הגב' בתיה סלומון כבעלים של הרכב. בשלב מאוחר יותר של החקירה הנגדית הציגה התובעת זכ"ד בין אחד, רפי לוי לבין חב' קמרטון וכן יפוי כח פתוח, ללא שם מיופה הכח, עליו חתום עו"ד, מבתיה סלומון.

בהוראת התיקון/חשבונית ת/4 רשומה קמרטון בע"מ, ולא מולאו במקום המיועד לכך תאריך, חתימה ושם מוסר הרכב. במסמך שהוגש (שהוחזר לתובעת לבקשתה כנגד צילומו) הוסף בעט בעל דיו כחול, על גבי ההעתק (המקורי שהוגש ע"י התובעת), תאריך -  23/04/02. עפ"י עדותו של עת/2 הוא שכח לרשום את תאריך הגעתו של הרכב ולכן הוסיף אותו על גבי ההעתק במועד בלתי ידוע.

גם מספר הרישוי המקורי נמחק ובמקומו נרשם מספר הרישוי של הרכב. דבר זה הוסבר ע"י עת/2 בכך שהוא לקח את המסמך ממסמך אחר משום שהתובעת איננה משתמשת עוד במסמכים ידניים אלא רק בממוחשבים.

המסמך הנוסף שהגישה התובעת תוך כדי החקירה הנגדית של העד הוא ת/5, תעודת משלוח מיום 02/05/02, דהיינו לאחר האירוע על תיקון תקר בגלגל.

עפ"י עדותו של עת/2 בעמ' 10 לפרוטוקול נפתח כרטיס ממוחשב רק לאחר קבלת הרישיונות. בשלב זה הציגה התובעת הוראת תיקון ממוחשבת - ת/6, והצעת מחיר - ת/7, מיום 02/10/02 (כאשר על ת/6 ישנו גם רישום ידני לכאורה מיום 17/06/02).

מסמכים אלה מתייחסים לתיקון הנזק שאירע באירוע נשוא התביעה בלבד, ולא לתקלה שבגינה הובא הרכב למוסך מלכתחילה.

הסבריו של עת/3 (עמ' 15 לפרוטוקול) אינם מסייעים לפיזור הערפל סביב שאלת פתיחת כרטיס העבודה ואף מוסיפים עליו.