פסק-דין בתיק א 56155/04

1.         כללי

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת ענת אלפסי, מיום ה - 24/06/04 בבש"א 1226/04, ואשר לפיה נדחו בקשות המערערים להורות על כי צו העיקול שניתן פקע בשל אי המצאת כתבי ערבות צד ג' והערבות הבנקאית למערערים ולחילופין להורות על בטולו של צו עיקול הזמני.

הערעור מתייחס גם להחלטה מיום 24.5.04 המתייחסת לטענות המקדמיות .

2.         הארכת מועד

עוד בטרם אתייחס לטיעוני הצדדים, בעיקרי הטיעון מעלה המשיבה טענה מקדמית שדין הערעור להידחות עקב אי הגשת הערעור על ההחלטה הראשונה במועד שנקבע על פי התקנות.

המערערים בערעורם טוענים כי החלטת כבוד הרשמת אלפסי מיום 24/05/04, נבלעה בהחלטתה מיום 24/06/04, ומוסיפים שלא היה טעם מעשי בערעור כל עוד לא התקבלה החלטתה הסופית לבקשה אשר הגישו המערערים לביטול צו העיקול.

            מעיון בפרוטוקול עולה כי הטענות המקדמיות על כי כתבי הערבות אינן עומדות בדרישות שנקבעו בהחלטה על הטלת העיקול, נטענו במהלך הדיון  בפני הרשמת ולא הועלו במסגרת הבקשה לבטול העיקול.

            בשאלת הטענות המקדמיות דנה גם ההחלטה מיום 24.6.04, במפורט ובאריכות עד כי ניתן לומר שעניין לנו בהחלטה אחת כוללת ומשהוגש הערעור במועד לגבי אותה החלטה אין מקום לחזור להחלטה הראשונית ולטעון כי הערעור לא הוגש במועד.

3.         בהחלטה מתייחסת הרשמת הנכבדה לכל הטענות המקדמיות לגבי תוקף הערבויות ודוחה אותן אחת לאחת תוך מתן נימוקים.

            לגבי נוסח כתב ההתחייבות העצמיות בחנה הרשמת את הנוסח עפ"י מה שקובעת תקנה 365 (ב) באופן שניסוח ההתחייבות צריך להתייחס לא רק למקרה בו תדחה התובענה אלא גם למקרה בו תופסק.

מסקנתה של הרשמת כי מדובר בטעות בשוגג כמעט בדבר שבשגרה והעניין כמעט בגדר של טעות קולמוס.

בנסיבות אלה הפעילה הרשמת את סמכותה עפ"י תקנה 524 המקנה לביהמ"ש סמכות כללית לתקן פגם בהליך והורתה על תיקון נוסחו של כתב ההתחייבות העצמית.

לא מצאתי פגם בהחלטה לעניין זה ואף אני סבור כי מדובר בטעות שניתן לתקנה במסגרת סמכות התיקון הכללית ואין באותה טעות כדי להביא לבטולו של צו העיקול הזמני,

4.         פקיעת הצו בשל אי המצאת ערבויות

כבוד הרשמת אלפסי, קבעה בהחלטתה מיום ה - 24/03/04, בבש"א 827/04 עת הגישה המשיבה בקשה לצו עיקול זמני במעמד אחד, כי תמסור התובעת (המשיבה בערעור זה) את בקשת צו העיקול,הצו והערובות שאושרו על ידי בית המשפט בהתאם לתקנה 367(ב), דהיינו תוך 3 ימים מיום אשור הערובות ובמסירה אישית.

ב"כ המערערים טוען כי הוראת תקנה 367(ב), וכן תקנה 370, הנן הוראות מהותיות ולא דיוניות, וכי כתבי הערבות לא הומצאו ורק לאחר הגשת הבקשה לביטול העיקולים והעלאת טענה זו בבקשה, שלח ב"כ המשיבה ביום ה -  17/05/04 עותק מהם לב"כ המערערים.

ב"כ המשיבה טוען מנגד, כי כתבי הערבות הומצאו למערערים ועל פי בקשתם נשלח להם העתק נוסף.

עיון בתצהירים של המערערים שהוגשו כתמיכה לבקשה לביטול צו העיקול הזמני, אינו מגלה כל טענה על אי המצאת העתקי המסמכים על פי התקנות, מעבר לכך מעיון בפרוטוקול הדיון אשר נערך ביום ה- 24/05/04, ב"כ המערערים איננו דורש מב"כ המשיבה כי יציג לו את אישור המסירה, כל שמציין כי לא הומצאה הערבות וכי נשלחה אליו בפקס, על פי בקשתו.

גם בבקשה לבטול העיקול מועלית טענת אי ההמצאה באופן כללי וסתמי.

במצב דברים זה כדין לא נעתרה הרשמת לבקשה להורות על כי העיקול פקע.