פסק-דין בתיק א 55648/04

ביום 23.09.03 ארעה תאונת דרכים בצומת אשקלון.

רכב התובעת נהוג ע"י  מר ברטל יואב, נסע מכיוון דרום לצפון וכשהגיע לצומת אשקלון, התחלף הרמזור לאדום. נהג התובעת מר ברטל, שנסע במסלול האמצעי, עצר עצירה מוחלטת לדבריו, אלא שאז הגיח מאחור לטענתו, רכב צבאי נהוג ע"י הנתבע 1 - אלירן ברדיסט, במהירות רבה ועל מנת לא לפגוע ברכבו של מר ברטל, סטה לנתיב הימני ותוך כדי הסטייה פגע ברכב התובעת וגרם לה את הנזק הנתבע בתיק זה.

הנתבע 1  מר אלירן ברדיסט, טען כי התאונה ארעה בדרך שונה לחלוטין.  לטענתו, הוא נסע בנתיב הימני וכשהבחין באור האדום המתחלף ברמזור, בלם, אלא שרכב התובעת שנסע במהירות רבה ביותר, בנתיב האמצעי משמאלו, סטה לפתע ימינה, תוך כדי עצירה ופגע בדופן השמאלי של הרכב הצבאי.

בנסיבות העניין, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בגין נזקיה.

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

שמעתי את עדויות הנהגים והגעתי למסקנה, כי לא ניתן להשתית על " עדותו היחידה" של מר ברטל, את תביעת התובעת ואת הגרסה המוצגת בה.

עדות של עד זה אינה מתיישבת עם נסיבות התאונה המתוארות על ידו ועם תמונות הנזק.

עד התובעת לא ידע ליתן הסבר להתנהלות ולנהיגת הנתבע, אם היה מסתבר שגרסתו נכונה.

לטענת מר ברטל, הוא נסע מהר יחסית בהתקרבו לרמזור, וכשבלם לא סטה מנתיב נסיעתו ונשאר בנתיב האמצעי ובנסיבות אלו, גם לפי עדותו, הנתיב הימני נשאר פנוי וריק והוא לא יכול היה ליתן הסבר, מדוע אם כך, לא חלף על פניו הרכב הצבאי בנתיב הימני שהיה פנוי.

עדותו של מר ברטל התיישבה יותר דווקא עם גרסת הנתבעים.

מר ברטל הודה, כי נסע במהירות רבה יחסית, לפני הרמזור ולדבריו הוא לא הצליח לבלום את רכבו לפני קו העצירה כבלימה ראשונה, וכבלימה שנייה, הוא התקדם אף מעט לתוך הצומת (עמוד 1 שורות 10-12 לפרוטוקול הדיון).

צורה זו של עצירה מצביעה, כי הייתה זאת בלימת חירום במהירות גבוהה, ורק סביר הוא, כי בנסיבות אלו, סטה רכבו ימינה כגרסת נהג הנתבעים ועדיו, ולפיכך עדותו של נהג התובעת, בנסיבות התאונה המתוארות על ידו, מתיישבות יותר עם גרסת הנתבעים.

לא רק שגרסת נהג התובעת אינה מתיישבת עם נסיבות התאונה והמקרה, אלא שבנוסף לעדותו של נהג הנתבעת, נשמעה עדותה של עדת ההגנה, גב' אפרת דרף, שהיתה עדה אמינה מאוד, עדותה לא נסתרה והיא תמכה תמיכה מלאה, בעדותו של נהג הנתבעת, אלירן ברדיסט שגם עדותו היה עדות אמינה, שלא נסתרה.

גרסת עדי הנתבעים הינה גרסה הגיונית ומתיישבת עם נסיבות התאונה, כאשר בעדותם גם ניתן הסבר הגיוני להתנהגותו ולנהיגתו של נהג התובעת עובר לתאונה, שהגיע במהירות רבה לצומת ובמהלך הבלימה, בלם וסטה ימינה מנתיב נסיעתו, בעוד שבעדותו של נהג התובעת, לא ניתן כל הסבר הגיוני לדרך התרחשות התאונה מבחינתו של נהג הנתבעת.

בנסיבות אלו ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש מקום להעדיף את עדותם של עדי הנתבעת על פני עדותו של עד התובעת, ובלאו הכי אני מגיע למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה, ודין תביעתה להדחות.

מאידך, אני מוצא כי התובעת שכנגד, הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את התביעה שכנגד, ואני קובע כי נהג הנתבעת שכנגד אחראי לתאונה בעת שסטה מנתיב נסיעתו לתוך נתיב נסיעת התובעת שכנגד, וגרם לתאונה.

הגם שהגעתי למסקנה כי נהג הנתבעת שכנגד (מר ברטל יואב) אחראי לתאונה, אני סבור כי גם לנהג התובעת שכנגד (אלירן ברדיסט) אשם תורם.

מר ברדיסט נסע גם הוא במהירות רבה יחסית לתנאי המקום והשטח, וברור שבמהירות 80 קמ"ש קשה היה לו לעצור, כשהתחלף האור ברמזור לאדום, וקשה לו שבעתיים, לעצור כשהבחין ברכב הנתבע שכנגד, שהוא סוטה לתוך נתיב נסיעתו.

רכב הנתבע שכנגד היה במרחק 60-50 מ' מהרכב הצבאי, ולא היתה כל מניעה שנהג הרכב הצבאי יעצור את רכבו בטווח מרחק זה, כשהבחין לראשונה בסטיה לתוך נתיב נסיעתו, ולפיכך אני מוצא כי יש למר ברדיסט אשם תורם בשיעור של 20%.