פסק-דין בתיק א 55020/01

א.        העובדות ועיקר טענות בעלי הדין

1.         התובע, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הבנק" או "התובע"), הגיש נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 191,248.29 ש"ח.

            לגרסת התובע, יתרת החובה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") בחשבונותיה הגיעה ביום 30.4.01 לסך של 29,388.68 ש"ח בעוד שיתרת החובה של החברה בחשבון ההלוואה מסתכם לסך של 157,573.14 ש"ח. לסכומים שפורטו לעיל נזקפה ריבית בסך 4,288.29 ש"ח ליום הגשת התביעה.

2.         התובע טוען כי הנתבע מס' 2 (להלן: "לוי"), ערב בערבות בלתי מוגבלת בסכום כל חובותיה של החברה, מכוח חתימתו על כתב ערבות מיום 20.12.93 (להלן: "ערבות לוי") בעוד שהנתבעת מס' 3 (להלן: "סימה") ערבה לתשלום כל חובות החברה ללא הגבלה בסכום, מכוח חתימתה על כתב ערבות מיום 30.3.97 (להלן: "ערבות סימה").

3.         לגרסת התובע, דרישותיו כלפי הנתבעים לתשלום החוב, לא נענו.

4.         הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן שנתמכה בתצהיריהם של לוי וסימה.

            בהחלטה מיום 27.5.03, הותר לנתבעים להתגונן ונקבע כי תצהיריהם ישמשו כתב הגנה.

5.         בתצהירי העדות הראשית מטעמם (הזהים בעיקרם לתצהירים שתמכו את בקשת הרשות להגן) טענו הנתבעים, בקליפת אגוז כדלקמן:

5.1       כי במועד פתיחת חשבון החברה אצל התובע הוסכם בין מנהל הסניף מר משולם ובין החברה באמצעות לוי - כי תינתן לחברה מסגרת אשראי מאושרת בסכום של 250,000 ש"ח בריבית פריים + 1% (להלן: "מסגרת האשראי המוגדלת").

5.2       בתחילת שנת 1997 ולאחר שהתובע לא כיבד מספר שיקים שמשכה החברה  ואף שיגר לה מכתבי התראה על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981, פנה לוי למנהל הבנק אשר הבהיר לו בשיחה "תוקפנית ויהירה" כי על הנתבעת לסלק לאלתר את יתרת החובה בחשבונה; המנהל הסביר דרישה זו בכך "שגורמים ממונים" מטעם הבנק מסרבים למתן מסגרת אשראי נרחבת.

5.3       טענותיו של לוי בדבר העוול שנגרם בשל הפרת ההתחייבות וניתוק מקור האשראי של החברה לא הועילו, אך, מנהל הבנק הסכים כי החברה תפקיד בחשבון הבנק סך 140,000 ש"ח מכספי קופות חסכון ובכך תקטין את יתרת החובה ותוכל להמשיך בפעילותה.

5.4       לגרסת לוי, סירב מנהל הבנק ליתן כל אורכה למימוש ההסכמה הנ"ל, אך, בסופו של יום התנה הסכמתו למתן אורכה בכפוף למתן ערבות אישית של סימה- עד למועד הפקדת כספי תכנית החיסכון בסוף שנת 1997 או מועד ההפקדה - לפי המוקדם.

5.5       לוי  טוען כי הגם שהתנגד להתניה זו בפני מנהל הסניף, כפה האחרון על סימה את מתן הערבות וזו אף ציינה בעת חתימתה על כתב הערבות כי חתימתה נעשית תחת לחץ.

5.6       לגרסת לוי, בתחילת חודש דצמבר 1997 הפקידה החברה בחשבון תכניות חסכון בסכום של 143,000 ש"ח ולגרסתו פקעה במועד זה ערבותה של סימה.

6.         הנתבעים צרפו לתצהיר עדותם חוו"ד של מומחה מטעמם (עלי סלימאן) אשר בחוו"ד מיום 19.5.03 איתר הפרשים בין החיובים הכלולים בחשבון הבנק מזה ובין ביסוס החישובים על מסגרת האשראי המוגדלת תוך ביטול דמי הניהול והעמלות מזה ומצא כי סכום ההפרש מצטבר לסך של 117,938 ש"ח ליום 1.7.01.

7.         התובע, באמצעות מנהל הסניף משולם פריד, הציג בתצהירו את מסמכי פתיחת החשבון, ובקשות למתן אשראי שנחתמו במועדים שונים על ידי החברה והוסיף, כי ביום 4.2.94 שלח הבנק לחברה הודעה על הקטנת מסגרת האשראי והעמדתה לסך של 50,000 ש"ח וזאת בהעדר פעילות בחשבון.

8.         משולם טען מפורשות בתצהירו כי מעולם לא אושרה לחברה מסגרת אשראי בסך 250,000 ש"ח בריבית פריים + 1% וכן, לא הוגשה בקשה כזו (סעיף 8 לתצהיר).

ככללו של דבר, טען משולם כי בשנת 1997 עמדה לרשות החברה מסגרת מאושרת בסכום של 150,000 ש"ח אשר הוקטנה על פי הודעת התובע מיום 8.12.97, לסך של 50,000 ש"ח.

9.         משולם הוסיף וטען בתצהירו כי יום לפני העברת תכניות החיסכון לחשבון החברה, יתרת חובה של החברה בחשבונותיה בבנק עמדה על סך 239,042 ש"ח בעוד שמסגרת האשראי המאושרת לה עמדה של סך 150,000 ש"ח וכי ביום 30.11.98 חתמה החברה על הסכם הלוואה בריבית ניידת ועל בקשה למתן/חידוש אשראי ובגדרם ניתנה לחברה הלוואה על סך 100,000 ש"ח ומסגרת האשראי הוקטנה לסך של 25,000 ש"ח.