1. בתאריך 18.8.99, נדרס למוות דוביצקי ולדימיר (להלן: "
המנוח"), בעלה של התובעת 2 (להלן: "
התובעת" ו/או "
האלמנה"), לאחר שרכב שבו נהג הנתבע 1 פגע בו עת שחצה את הכביש (להלן: "
התאונה"). הנתבעת 2 הייתה המבטחת של הרכב. בעת פטירתו היה המנוח, יליד 28.4.56, בן 43 שנה. הוא הותיר אחריו אישה (התובעת) ובת בגירה, ילידת 1981, שהייתה בת כ-18 שנה בעת שנפטר המנוח.
2. התביעה הוגשה (27.3.00) ע"י עזבון המנוח (התובע 1), אותו ירשו בחלקים שווים אלמנתו ובתו, וכן ע"י התובעת - אלמנתו, כמי שתלויה בו. התובעים הגישו את התביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "
חוק הפיצויים"). הנתבעות 2 ו- 3 לא חלקו על עצם חבותן לתשלום נזקי התובעים. המחלוקת נסבה בעיקרו של דבר על תיקון כתב התביעה במטרה להביא להחלת הלכת השנים האבודות לפי ע"א 140/00
עזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד נח(4), 486 ודנ"א 4011/04
עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר, תק-על 2004(4), 2125, (להלן: "
הלכת אטינגר"), על ענייננו. בנוסף התעוררה מחלוקת בעניין גובה הנזק, בייחוד בכל הנוגע ליכולת השתכרות המנוח עובר לתאונה.
3. ראוי לציין, כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה מיום 18.9.00, אשר קיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' הרשם עודד גרשון ביום 19.9.00. לפי הסכם הפשרה, הנתבעים ישלמו לעזבון את מחצית חלקה של בת המנוח והתובעת, אלונה דוביצקי (תובעת 3 בכתב התביעה המקורי), שבשלב מוקדם יותר של ההליכים המשפטיים נמחקה מהתביעה. ככל הנראה מן הטעם הזה נמנעו התובעים מלבקש פיצוי בגין ראשי הנזק כאב וסבל והוצאות קבורה ולוויה ומסיבה זו לא יחושב כאן פיצוי בגין ראשי נזק אלו.
תיקון התביעה
4. ביום 24.3.04 הוגשה ע"י התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה ב-בש"א 5294/04, כך שיכלול בתוכו ראש נזק המתייחס להפסד השתכרות העיזבון עד ליום מתן פסק דין בתיק, וכן הוספת ראש נזק בעניין אובדן כושר ההשתכרות של העיזבון בשנים האבודות, בהתאם להלכת
אטינגר.
5. הנתבעים התנגדו לבקשה לתיקון התביעה, מאחר ולטענתם היא הוגשה לאחר שנקבע תאריך לישיבת הוכחות. בנוסף הם טוענים כי הלכת
אטינגר אינה מחדשת דבר בענייננו, שכן מדובר בתביעת תלויים ולכן לדעתם יש לדחות את הבקשה. עוד נטען כי כאשר התביעה הוגשה, ההלכה בעניין הייתה הלכת
גבריאל (לפי ע"א 2956/81
עיזבון המנוח שרון גבריאל נ' גבריאל, פ"ד לו(4) 533), ולכן אין מקום עתה להחיל החלה רטרוספקטיבית של הלכת
אטינגר. בהחלטתי מיום 24.5.04 נקבע כי הבקשה לתיקון התביעה תידון בפסק הדין.
6. המסגרת הנורמטיבית מאפשרת תיקון כתב התביעה לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
תקנות סד"א):
"
92. רשות לתקן [97] (תיקון תשנ"א)
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
על כן, מן הבחינה הפרוצדורלית אין מניעה כי בית המשפט יתיר תיקון תביעה שהתבקשה ע"י מי מבעלי הדין.
7. במקרה שלפנינו, הבקשה הוגשה בטרם החל שלב ההוכחות. סקירת הפסיקה, שאליה הפנה ב"כ התובעים, מראה כי במקרים רבים אישר בית המשפט תיקון התביעה לפי הלכת השנים האבודות (ראו למשל בש"א 11768/04 (חיפה)
באסל אבו עאבד ואח' נ' סהר חברה לביטוח, תק-מח 2004(3), 2892). אינני סבור כי יש לדחות את הבקשה לתיקון התביעה מן הטעם שהוגשה בשלב מתקדם בתיק. הגשתה נעשתה בטרם החל שלב שמיעת הראיות ותשעה ימים לאחר שפורסם פסק הדין בעניין
אטינגר, ועל כן אין לומר כי המבקשים איחרו או השתהו בהגשתה.
8. טענה נוספת של הנתבעים היא כי הלכת אטינגר אינה יכולה לחול באופן רטרוספקטיבי ואינה חלה על תיקים התלויים ועומדים בבית המשפט, מאחר ואינה מהווה שינוי דיוני כי אם מהותי. אין בידי לקבל טענה זו. החלטה לפיה אין להחיל את הלכת
אטינגר בענייננו, תהיה לדעתי בלתי צודקת. אכן, הלכת אטינגר שינתה באופן מהותי את הדין בכל הנוגע לתביעות נזיקין של עזבון. בענייננו אין המדובר בהחלה רטרוספקטיבית כי אם בהחלה אקטיבית - ההלכה שונתה בזמן שהתביעה נדונה בפני בית המשפט, וטרם הוכרע בה הדין. אשר על כן, ככל שמדובר בתקדים מחייב של בית המשפט העליון, על אף היותו שינוי מהותי, הרי שיש מקום להחלה אקטיבית של אותו תקדים, על מקרים תלויים ועומדים שטרם מוצו לכדי פסק דין. ב-ע"א 7375/02
בית חולים כרמל נ' עדן מלול, תק-על 2005(1), 4239 נקבע ע"י השופטת מ' נאור כי לא ניתן לשלול את הטענה לפיה להלכת
אטינגר קיימת תחולה גם על תיקים תלויים ועומדים., ב-מ"ח 8390/01
דוד אקסלרוד נ' מדינת ישראל (פורסם באתר בתי המשפט) (להלן: "
פרשת אקסלרוד") נדון עניינו של אדם שהורשע בעבירה לפי סע' 4(א) לפקודת מניעת טרור, תש"ח - 1948. שנה וחצי לאחר שהורשע שונתה ההלכה באשר לסעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור. נשאלה השאלה מה השפעת ההלכה החדשה על אחריות נאשמים שהורשעו לפי סעיף 4(א) הנ"ל טרם שינוי ההלכה. בפסקה 10 לפסק דינו כותב הנשיא ברק:
"
ראשית, מבחינה "דוקטרינית", הלכתו החדשה של בית המשפט פועלת כרגיל למפרע. אופיה הטבעי הוא רטרוספקטיבי. היא קובעת הסדר חדש לא רק לעתיד אלא גם לעבר (ראו בג"ץ 221/86 כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה
, פ"ד מא(1) 469, 480; להלן - פרשת כנפי
; ג' טדסקי, מסות במשפט
40 (תשל"ח)). תוצאה זו אינה הכרחית. לעתים פועלה של הלכה חדשה הוא אקטיבי ואף פרוספקטיבי. עניין הוא לבית המשפט הפוסק את הלכתו החדשה (ראו קפלן, "אמת ויציב בראי הפסיקה", עיוני משפט
ו' 576 (תשל"ט); א' ברק, שיקול דעת שיפוטי
417 (1987); קפלן, "תחולה עתידית לתקדימי בית המשפט העליון", ספר אבנר שאקי
, מאזני משפט ד' 125 (התשס"ה)). בהיעדר קביעה (מפורשת או משתמעת) הנחת המוצא הינה כי הלכתו החדשה של בית המשפט פועלת גם לעבר. ידועה אמרתו של השופט הולמס לפיה "החלטות שיפוטיות פועלות למפרע קרוב לאלף שנים (Kuhn v. Fairmont Coal Co., 215 U.S. 349, 379, 372).
על פי גישה זו, מנקודת המבט של ההווה, ההרשעה התבססה על הלכה שיפוטית מוטעית. חזקת הזכאות נסתרה שלא כדין. נגרם "עיוות דין"...".
דברים אלה יפים גם במקרה דנן. בעוד שבפרשת
אקסלרוד מדובר היה בשינוי ההלכה לאחר שניתן פסק דין חלוט ובכל זאת קבע בית המשפט כי יש להחיל את ההלכה החדשה על אדם שכבר הורשע לפי ההלכה הישנה, הרי שבענייננו טרם ניתן פסק דין וההלכה שונתה בזמן שהתיק תלוי ועומד בבית המשפט. קל וחומר, לכן, כי יש להחיל את הלכת
אטינגר על העניין שלפני.
(החלטות נוספות בעניין ראה גם בש"א 11152/04 (תל אביב-יפו)
עזבון המנוח עופרי נ' מרן אריאל, תק-מח 2004(2), 7102, בש"א 8838/04 (תל אביב-יפו)
שבירו עליזה נ' רב חובל עמנואל הצופה, תק-מח 2004(3), 3897, בש"א 5756(י-ם)
עזבון המנוח ציון בן ישי נ' ישראלייזר-רעים שותפות רשומה, תק-מח 2004(2), 3719).
9. הבקשה לתיקון התביעה מתקבלת כך שהתביעה תכלול ראש נזק בגין אובדן השתכרות המנוח בשנים האבודות.
דיון
10. אדון תחילה בתביעת התלויה ולאחר מכן בתביעת העיזבון. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על כושר השתכרותו של המנוח אלמלא התאונה. כושר ההשתכרות שייקבע בתביעת התלויה, יהיה תקף גם לעניין תביעת העיזבון.
תביעת התלויה
11.
רקע עובדתי:
המנוח, יליד 28.4.56, עלה ארצה עם אשתו ובתו מאוקראינה ביום 2.7.99. שבועיים לאחר עלייתו ארצה החל המנוח ללמוד עברית באולפן המיועד לעולים שמתכוונים להשתלב בתחום ההיי-טק (נספח ב' לתצהיר התובעת - אישור אולפן לעולים נעמ"ת כי המנוח אכן למד באולפן נעמ"ת בכיתת היי-טק). המנוח היה בעל תואר שלישי במדעים טכניים ובעל תואר שני בהנדסת אלקטרוטכניקה, כעולה מאישורים שניתנו לו ע"י הממונה על הערכת תארים ודיפלומות אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך, התרבות והספורט (ראו ת/3). במקביל המנוח פעל לרישומו בפנקס המהנדסים והאדריכלים במשרד העבודה והרווחה, ואכן מיום 22.9.99 נרשם בפנקס כמהנדס אלקטרוניקה במסלול אלקטרו-ואקום (ראה ת/4).
לטענת התובעים, בטרם עלייתו ארצה, המנוח עבד במקצועו בתעשיית האלקטרו-אופטיקה ובתחום מערכות המידע והתכנות. עיון בת/6 - פנקס עבודה - מלמד כי משנת 1984 עד שנת 1993 עבד המנוח כמהנדס מוביל ולאחר מכן כמדען בכיר בתחום האלקטרו-אופטיקה במכון למחקר ומדע ממשלתי "אלטאייר". לאחר סיום עבודתו באלטאייר, מונה המנוח ליו"ר קואופרטיב "אינטגרל", וב- 1998 מונה לתפקיד מהנדס מוביל של מערכות מחשבים. בשנה זו, ככל העולה מת/6, הפסיק את עבודתו שם מרצונו. לטענת התובעים, המנוח הוא שהקים את תאגיד "קואופרטיב אינטגרל".