פסק-דין בתיק א 54418/03

1.         התביעה:

            לפניי תביעת התובע כנגד מבטחתו, מכח פוליסה לביטוח מקיף מספר 3030013308/02 שהייתה בתוקף מיום 1.9.02 ועד ליום 31.8.03 (להלן: "הפוליסה"), לחייבה לשלם תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו - טנדר דיזל איסוזו משנת ייצור 1999 מספר רישום  17-691-66 (להלן: "הרכב"), ביום 18.11.02.

            התובע טען כי שוויו של הרכב על תוספותיו מסתכם בסכום כולל של 86,993 ש"ח, כי ברכב הייתה מותקנת מערכת מיגון כנדרש בפוליסה, כי יש לו אינטרס כלכלי ברכב ולפיכך הוא זכאי לקבלת תגמולי הביטוח על פי הפוליסה.

2.         ההגנה:

            הנתבעת דחתה את טענות התובע וכפרה בחבותה לתשלום תגמולי הביטוח בטענה, כי התובע אינו בעל הרכב ואינו זכאי להגיש תביעתו, כי התובע לא הוכיח שהרכב אכן נגנב, כי דרישות המיגון על פי הפוליסה לא מולאו ולחילופין כי המיגון לא הופעל או לא פעל. בנוסף טענה כי התובע מסר הצהרות כוזבות לנתבעת קודם לעריכת הביטוח ובמהלך בירור חבותה לאחר הגניבה ולפיכך היא פטורה מחבותה כלפיו ולחילופי חילופין טענה הנתבעת כי שוויו של הרכב נמוך מהנטען ומגיע לכל היותר כדי 61,250 ש"ח.

3.         עדויות:

            להלן תמצית עדותם הראשית של העדים כפי שהובאה בתצהירים בכתב:

א.        עת/1, גולן חסיד - חבר של אורי בונפיטו (להלן: "אורי"), טען כי מדי פעם ובהתאם ליכולתו, סייע לאורי, כנהג בהובלת משטחים למגרש שבבעלותם. העד מסר כי המגרש מצוי בכביש עוקף כפר סבא, ברחוב בן יהודה, בסמוך לתחנת הדלק "פז" ועסקים נוספים, ששטחו כדונם וחצי לערך, מגודר בגדר ברזל מכל עבריו עם שער כניסה המורכב משתי כנפיים עשויות מסגרת ברזל עם רשת מברזל מתוחה עליהן.

            לדברי העד שער המגרש היה ננעל באמצעות שרשרת ומנעול ובמגרש נמצאו כל הזמן כלבי שמירה.

העד טען כי הוא מועסק כנהג משאית שכיר בעיריית כפר סבא וכי בשעותיו הפנויות לאחר עבודתו בעירייה סייע לאורי. העד טען כי אורי עבד עם הרכב שנגנב ואישר כי ברכב הותקנה מערכת "איתוראן" הכוללת מערכת אזעקה ואימובילייזר וכי לאחר מעצרו של אורי, קיבל ממנו הסבר כיצד להפסיק את פעולת המיגון ברכב, את קוד ניטרולו וכן את אופן הפעלת המיגון בתום הנסיעה. העד טען כי בכל פעם שנהג ברכב דאג להפעיל את המיגון בתום נסיעתו ופרט את פעולותיו באומרו כי לאחר לחיצה על השלט ונעילת הרכב, היה נשמע צפצוף קצר יחד עם "קליק" ואורות הרכב היו מהבהבים לפרק זמן קצר ולטענתו, למרות שנאמר לו כי למערכת המיגון יש מנגנון  אוטומטי מושהה לדריכה עצמית, הוא נהג להפעילה באמצעות השלט  עם סיום נהיגתו.

            העד טען כי לאחר מעצרו של אורי, הוא המשיך להגיע למגרש כבעבר כדי לפרוק או להעמיס משטחים ולעיתים אף הניע את הרכב כדי להזיזו ממקומו או סתם כדי להתניעו.

            לטענתו, מספר ימים לפני גניבת הרכב, הוא התניעו והזיזו בתוך המגרש לאחר שאשתו של אורי, בתיה, הגיעה למגרש, פתחה את שעריו ומסרה לו את מפתחות הרכב וזו הייתה הפעם האחרונה בה ראה את הרכב ונהג בו. בטענו כי גם בפעם הזו, בגמר הנהיגה ברכב לחץ על כפתור השלט, שמע את הצפצוף וראה את האורות המהבהבים וכי בתיה הייתה עדה לכך כבכל פעם בעבר.

            לדבריו ידע כי אורי נעצר, נשפט והורשע בשל אחזקת כלי נשק שלא כדין, כחודשיים קודם לגניבת הרכב וטען כי הרכב נותר במגרש מאז מעצרו של אורי ועד לגניבתו. לדברי העד, בתיה אחזה בצרור מפתחות הרכב שכלל מפתחות, שלט ומשבת האימובילייזר ובכל פעם שהיה אמור להגיע למגרש היה מתקשר אליה, היא הייתה מגיעה למגרש עם המפתחות וממתינה עד לסיום התנעת הרכב ונהיגתו בו בשטח המגרש, אז היה מוסר לה את המפתחות והיא הייתה נועלת את המגרש.

            העד טען כי בבוקר יום 18.11.02, הבחין כי המגרש פרוץ ושערו פתוח, השרשרת והמנעול היו זרוקים בצד על הקרקע, והוא לא ראה את הרכב במגרש ולפיכך התקשר מייד לבתיה, הודיע לה על הפריצה והיא הגיעה למגרש לאחר זמן קצר.

ב.         עת/2, בתיה בונפיטו - אשתו של אורי בונפיטו, טענה כי הרכב היה בבעלות התובע אך בעלה השתמש ברכב לצורך עיסוקו במגרש באיסוף, הובלה ומסחר משטחי עץ. העדה חזרה על תיאור עיסוקו של בעלה והמגרש כפי שתואר על ידי עת/1. העדה טענה כי הרכב נמסר לבעלה סמוך ליום רכישתו (23.6.02) ומאז הוא השתמש בו בעיסוקו עד ליום 21.9.02. העדה טענה בתצהירה כי בעת מעצר בעלה הרכב חנה במגרש, השוטרים חיפשו ברכב ומשלא מצאו דבר ראתה את בעלה נועל אותו ומפעיל את מערכת המיגון אך בעדותה תיקנה עובדה זו והבהירה כי הרכב חנה סמוך לביתה והיא ביקשה מבעלה להעבירו למגרש (ראה תיקון תצהירה בעדותה בעמ' 12 לפרוטוקול 26.10.04).

            העדה טענה כי מייד לאחר מעצר בעלה הוא מסר לה את מפתחות הרכב יחד עם השלט להפעלת המיגון והאימובילייזר בציינה כי מאותה עת מפתחות הרכב ומפתחות המגרש היו ברשותה והוחזקו בביתה עד לגניבת הרכב, והבהירה כי בעלה הורשע באחזקת שני אקדחים שלא כדין ונדון ל- 32 חודשי מאסר. העדה הסבירה כי רק בעלה היה מורשה לנהוג ברכב על פי פוליסת הביטוח, כי הרכב לא עבר מבחן רישוי שנתי (שמועדו היה ביום 29.10.02 למעלה מחודש לאחר מעצר בעלה) ולפיכך העדיפה שהרכב יוחנה במגרש נעול עם כלבים כדי לשמור עליו מפני גניבתו, מה גם כי ידעה שהוא מבוקש על ידי גנבים קל וחומר באיזורים הסמוכים לקלקיליה. 

            לטענת העדה, גולן חסיד עת/1 שהיה חבר של בעלה, סייע לו כנהג משאית בהובלת משטחים למגרש ואספקתם לקונים, בשעותיו הפנויות לאחר סיום עבודתו בעירייה ולאחר מעצר בעלה, סייע  בהתנעת הרכב ושינוי מקום חנייתו בתוך המגרש כדי לאפשר פריקה וטעינה של המשטחים למשאית וגם כדי לשמור על תקינותו של הרכב. העדה הסבירה כי בעלה הסביר לגולן כיצד לנטרל את מערכת המיגון, מסר לו את קוד המערכת והסביר לו כיצד לנעול את הרכב לאחר סיום הנהיגה בו.

            העדה טענה כי כשגולן ביקש להכנס למגרש היה מתקשר אליה, היא הייתה מגיעה למגרש עם מפתחות המגרש והרכב ובנוכחותה, גולן התניע את הרכב והזיזו. לטענתה גולן ביקר בפעם האחרונה במגרש מספר ימים קודם לגניבת הרכב וכתמיד וידאה את נעילת הרכב והפעלת המיגון בו.

            העדה טענה כי לרכב היו שני צרורות של מפתחות, אחד הוחזק בביתה והשני על ידי בעליו - התובע. באשר לגניבה ציינה העדה כי  בבוקר יום 18.11.02, התקשר אליה גולן, הודיע כי המגרש נפרץ והרכב לא נמצא בו ולפיכך התקשרה מיידית לתובע, הודיעה לו על כך ויצאה למגרש, וכשהגיעה ראתה כי השער פתוח ועקום וראתה את המנעול והשרשרת שנעלו את השער על הקרקע ולא ראתה את הרכב.