פסק-דין בתיק א 52625/06

בפניי תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מנכס מקרקעין הידוע כחלק מחלקה 29 בגוש 6634, (להלן: "הנכס").

התובעות הינן הבעלים הרשום של הנכס, על כך אין מחלוקת.

התובעות הינן בעלים מכוח צווי ירושה שצורפו, מהם עולה כי התובעות קיבלו את הנכס בירושה ממר פנחס סניטובסקי ז"ל ומר ישראל בניטובסקי ז"ל, (להלן: "המורישים", או "בעלים הקודמים").

מטעם התובעות הוגשו תצהיריהם של עו"ד באעייר והגב' בוטקובסקי ברוריה, וכן חוות דעת מודד, מר בן שלמה,  עדים אלה לא נחקרו לאחר שב"כ הנתבעים ויתר על החקירה בעניינם מבלי להודות בטענות, וכן נתקבלה חוות דעתו של מר רענן יוחנן, לאחר שב"כ התובעות ויתר על חקירתו.

ביהמ"ש שמע את העדים הבאים: מטעם התובעות - מר סגל ראובן, מטעם הנתבעים מר פנחס פרשט.

באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן  קבלת הסיכומים.

טענות התובעות:

התובעות טוענות כי הן הבעלים של הנכס ואילו הנתבעים הינם פולשים, שאין להם כל זכות במקרקעין ולכן יש לקבל את התובענה.

עוד נטען כי הנתבעים לא הוכיחו חזקה נוגדת וכי כל המסמכים שהובאו על ידם מתייחסים לחלקות אחרות, ולכן אינם יכולים לבסס חזקה נוגדת.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי נושא חזקתם הנוגדת נדון במספר הליכים לגבי המתחם כולו, וכי כבר נקבע כי הם מחזיקים בנכס מאז שנות השלושים.

הנתבעים טוענים כי מר פרשט המנוח החל להחזיק בנכס מאז 1933, הוא בעל חזקה נוגדת וכי הנתבע מס' 2 הינו יורשו ולכן זכאי להיכנס בנעליו לעניין החזקה הנוגדת.

דיון:

המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה האם לנתבעים חזקה נוגדת אם לאו.

המחלוקת הראשונה, האם החברה מחזיקה בנכס או הנתבע מס' 2:

אציין כי העובדה שחברה זו או אחרת מחזיקה בנכס אינה יוצרת ואינה יכולה ליצור לחברה זו כל זכויות, שכן חזקה בנכס עוברת בירושה אך לא יכולה להינתן במתנה או להימכר לצד שלישי.

לפיכך, ככל שיוכיח הנתבע מס' 2, (להלן: "הנתבע"), כי הוא בעל זכויות חזקה נוגדת מכוח העובדה כי אביו המנוח החזיק בנכס מאז 1933, אין בכך כדי להוביל לזכות כלשהי של החברה.

הנתבעת מס' 1, (להלן: "החברה"), כלל לא הוכיחה כי קיימת לה זכות כלשהי, מעבר לזכותו בנפרד של הנתבע בנכס. מעבר לכך לא ברור לי מדוע וכיצד החברה יכולה לטעון חזקה נוגדת מכוח זכותו של המנוח? ולכן לא הועלתה טענה כזו כלל ועיקר.

לפיכך, לכאורה היה מקום להורות על פסק דין פינוי כנגד החברה, יחד עם זאת, הואיל ופס"ד כזה עשוי להתפרש שלא כהלכה, יובהר באופן מפורש, כי ביהמ"ש קובע שלנתבעת מס' 1 אין כל זכויות בנכס, וכי היחיד המחזיק בנכס הינו הנתבע והוא בלבד.