פסק-דין בתיק א 51988/05

1.         ביום 17.11.1998 נפגע מר ירון צבי ( להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים, בעת שרכב על קטנוע במסגרת עבודתו בחברת קסקו יבוא והפצה בע"מ ( להלן: "קסקו"). הקטנוע היה רשום על שמו של מר רמי קזס ( להלן: "קזס"), שהיה מנכ"ל קסקו ואחד משלושת בעלי מניותיה. בעקבות התאונה שילם התובע וימשיך לשלם לנפגע גמלאות נכות בסכום כולל של 2,323,860 ש"ח.  הנתבעות הן חברות הביטוח שביטחו את הקטנוע.

2.         התובע פנה אל הנתבעות בדרישה כי ישפו אותו בשיעור של 55% מסכום הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, וזאת לפי הסכם השיפוי שנכרת בין התובע לבין חברות הביטוח בשנת 1979 ( להלן: "הסכם השיפוי"). משנדחתה דרישתו של התובע, הוגשה התביעה שבפניי, לתשלום סך של 1,370,526 ש"ח.

3.         בבסיס המחלוקת בין הצדדים עומדת שאלת פרשנותו של מסמך הבנות מיום 12.11.1990, שנועד להבהיר סוגיות מסויימות בהסכם השיפוי.

            אין חולק כי כאשר עובד נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד, כשהנסיעה היא לצרכי המעביד, פטורות הנתבעות מחובת שיפוי כלפי התובע. המחלוקת היא בשאלה מהו "רכב המעביד".

לדידו של התובע, כאשר עובד שנפגע בתאונת דרכים נהג ברכב שאינו רשום במשרד הרישוי על שמו של המעביד, עומדת לתובע זכות שיפוי לפי הסכם השיפוי, גם אם מבחינה מהותית, הבעלות הקניינית ברכב היא של המעביד. על כן, במקרה דנן, הואיל והקטנוע עליו רכב הנפגע היה רשום על שמו של קזס, מנכ"ל המעביד, ולא על שמו של קסקו, המעביד, זכאי התובע לשיפוי מאת הנתבעות.

לדידן של הנתבעות, מה שקובע הוא הבעלות הקניינית ברכב בו נהג הנפגע, ולא הרישום הפורמלי במשרד הרישוי. על כן, אם הבעלות הקניינית ברכב נתונה למעביד, פטורות הנתבעות מחובת השיפוי כלפי התובע, גם אם הרכב רשום במשרד הרישוי על שמו של צד ג'.

4.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעות ביקשו רשות להתגונן. בעקבות הסכמתו של התובע, ניתנה לנתבעות רשות להתגונן. בעלי הדין הגיעו להסדר דיוני לפיו חומר הראיות שהוגש בת.א. (י-ם) 11885/04, שנדון בין אותם צדדים בפני כב' השופט רם וינוגרד, יהווה חלק מחומר הראיות בתיק הנוכחי מבלי שיהיה צורך לשוב ולחקור פעם נוספת את אותם מצהירים. העד היחיד שנחקר בהליך הנוכחי היה קזס, שזומן לעדות בידי הנתבעות.

5.         על פי ההסדר הדיוני, הצדדים מזמינים את בית המשפט לקבוע ממצאים שבעובדה בקשר לעדותם של עדים שלא העידו בפניו, כאשר התובע אף מבקש כי בית המשפט יקבע ממצאים עובדתיים הפוכים מאלה שנקבעו על ידי כב' השופט וינוגרד, בפניו העידו אותם עדים. עליי לציין כי הגם שזוהי הסכמתם של הצדדים, הרי שהדעת אינה נוחה מהסכמה שכזו, בשים לב לכך שקיים קושי של ממש לקבוע ממצאי עובדה על יסוד עדותם של עדים שלא העידו בפניי, במיוחד כאשר התובע מזמין את בית המשפט לקבוע ממצאי עובדה הפוכים מאלו של המותב שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותם של העדים.

דיון

6.         ס' 4(א) להסכם השיפוי קובע:

            " מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע, נפגע בתאונת עבודה כמשמעה בחוק והוא זכאי לגמלאות לפי פרק ג' לחוק, והחברה היא המבטחת של מעבידו- לא תהא החברה חייבת לפצות את המוסד".

            במרוצת השנים התגלעו מחלוקות בין בעלי הדין בענין אופן יישומו של ס' 4(א) להסכם השיפוי. נוהל בין הצדדים משא ומתן שהבשיל לכדי הסכמות, שהועלו על הכתב במכתב מיום 12.11.1990 על ידי עו"ד אריה נוביק ז"ל, נציגה של הנתבעת 2 ( להלן: "מסמך ההבנות"). אין חולק שמסמך ההבנות הוא חוזה מחייב לכל דבר וענין, ושאלת פרשנותו היא שתכריע את הכף בתביעה זו.

            סעיף ג' למסמך ההבנות קובע:

            " נפגע עובד בתאונת דרכים שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו - כנוהג או כנוסע - בין אם ברכב שלו, או ברכב המעביד, ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד, או עקב השימוש בו- כשלמעביד יש ענין בנסיעה זו והנסיעה היא לצרכי המעביד- אין ולא תהיה למוסד זכות שיבוב- והוא לא יגיש דרישות או תביעות שיבוב- מהמבטח של רכב המעביד, או מהמבטח של השימוש ברכב הפרטי, בגין הגמלאות לעובד שנפגע כאמור."

            סעיף ד' למסמך ההבנות קובע:

            " בכל מקום בו נאמר במסמך זה לעיל ב"רכב המעביד" או ב"רכב מעבידו", או במבטחו, פירושו- רכב בבעלות המעביד, או רכב שכור ע"י המעביד הנהוג בידו או בידי עובדו". [השיבוש התחבירי במקור].

7.         נקדים ונאמר כי צודק התובע בטענתו, לפיה יש לפרש את הסכם השיפוי ומסמך ההבהרות כדרך שמפרשים כל חוזה, ושלא תוך היזקקות לפרשנות הסטטוטורית שנעשתה בפרשת עזבון מנשה . חוזה מתפרש על פי כוונת הצדדים לו, או על פי תכליתו האובייקטיבית, ולא על יסוד האופן בו פורש בפסיקה דבר חקיקה כזה או אחר, גם אם הוא עוסק בסוגיות דומות.