פסק-דין בתיק א 51833/04

בפני ערעור וערעור שכנגד על החלטת כב' הרשם יובל גזית בבש"א 150320/06 מיום 25.4.06, לפיה הותנתה בקשת המערער לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה בהפקדת 85,000 ש"ח.

טענות המערער

1.         לטענת המערער צדק כב' הרשם כאשר קבע כי ההמצאה נעשתה שלא כדין, ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. עם זאת שגה כב' הרשם כאשר התנה את הביטול בהפקדה.

כמו כן טעה כב' הרשם משבחן את סיכויי ההגנה של המערער וכאשר קבע כי סיכויי ההגנה אינם גבוהים. בקביעתו זו הסתמך על מסמך שהגיש המשיב לראשונה בסיכומיו, וכן בקביעתו כי טענת המערער לעניין החיוב המוגזם בריבית לכל היותר יקטין את החוב, ובהתעלמו מהסכם הפשרה.

לפיכך טוען המערער כי משקבע כב' הרשם כי התביעה הומצאה שלא כדין, אין להשית עליו הוצאות בגין ביטול פסק הדין.

טענות המשיב והמערער שכנגד

2.         בתגובתו לבקשת הערעור, טוען המשיב כי גם אם לכאורה לא בוצעה המצאה כדין, היה על המערער עפ"י תקנה 214 לתקסד"א להגיש את בקשתו לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין. משידע המערער על ההליכים זמן רב בטרם הגיש בקשתו לביטול פסק הדין, לא עמד במועדים הקבועים בתקנות. לפיכך אין עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

כמו כן טוען המשיב כי למערער אין כל עילה לביטול פסק הדין משיקול הדעת שכן אין כל פירוט או אסמכתא לטענתו כי הסכום שחולט אמור היה לכסות את מלוא החוב לבנק.

לפיכך עשה עימו חסד הרשם הנכבד באפשרו לו להתגונן לפנים משורת הדין.

3.         בערעור שכנגד נטען כי שגה כב' הרשם עת נעתר לבקשה לביטול פסק דין וזאת חרף העובדה כי לא נסתרה כלל העובדה כי המצאת כתב התביעה בוצעה בכתובתו של המשיב.

שגה כב' הרשם בהתעלמו מהעובדה שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור ניכר מהקבוע בתקנות.

שגה כב' הרשם באפשרו למשיב להתגונן לאחר שקבע כי אין לו כל הגנה.

דיון והכרעה

4.         עסקינן בערעור על החלטה לביטול פס"ד, אשר הותנתה בהפקדה. למעשה עניינו של הערעור בעובדה כי הצדדים חלוקים במהות קביעותיו של  הרשם הנכבד. ובמה דברים אמורים?

אכן  נראה כי החלטת הרשם הנכבד מערבת את ההלכות שעל ביהמ"ש לבחון בעת שקילת בקשה לביטול פסק דין.

בדין קביעת כב' הרשם ברישא של החלטתו כי פסק דין שניתן במעמד צד אחד, פגום הוא, ויבוטל מבלי להתייחס כלל משקל הטענות וסיכויי ההצלחה.

עם זאת מציין הרשם הנכבד בשלב זה כי כאשר המבקש מצביע על סיכויי הגנה הרי שבגין המחדל, ניתן להסתפק בהטלת הוצאות. ולא היא, בחינת סיכויי ההגנה, אין מקומה בביטול מן הצדק אלא בביטול משיקול דעתו של ביהמ"ש מקום בו הייתה המצאה כדין.

5.         בהתייחסו לשאלת ההמצאה, קובע הרשם הנכבד כי עדות המבקש לא נסתרה ובאשר לשני השליחים, אשר העידו מטעם המשיב, עולה סתירה לכאורה באשר למקום מגורי המבקש.

זאת ועוד קובע כב' הרשם כי המבקש הצליח, למעשה, במהלך החקירה להשלים את תצהירו ולהבהיר מדוע לא ידע על קיומו של התיק.

ולבסוף קובע הרשם הנכבד כי " נוכח גרסתו וגרסת רעייתו כמו גם עדות השליחים אני סבור לעניין ההמצאה, יש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט".

לפיכך, משקבע הרשם הנכבד כי גרסת המבקש לא נסתרה ואילו גרסת השליחים "בעייתית" וכי יש לאפשר למבקש את יומו בביהמ"ש משיש ספק לעניין ההמצאה, הרי שקביעתו של הרשם הינה בבחינת ביטול פסק דין מחמת הצדק, בשל פגם בהמצאה.

לעניין זה לא תואיל טענת המשיב כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור ושלא על פי התקנות, באשר טענה זו כלל לא נטענה בהליך שהתנהל בפני כב' הרשם והיא נטענה לראשונה בערעור ודינה להידחות.