פסק-דין בתיק א 51121/98

בפשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד

1.         בהסכמת בעלי הדין ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, על דרך פשרה, לענין שיעור נזקי התובעת, על סמך כל החומר בתיק ותחשיבי הצדדים על מצורפיהם.

            אין מחלוקת בארוע, בחבות ובחלות החוק. 

2.         התובעת ילידת 19.6.76  היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 27.3.94, כנהגת ברכב המבוטח. 

            כתב התביעה הוגש ב- 10.5.98 , תחילתו בפני כב' השופטת אגי, לאחריה כב' השופטת דודקביץ ומ- 11/05 בפני.

                ב- 7.3.00 נמחקה התובענה מחוסר מעש וב- 18.9.02 בוטלה המחיקה. עקב טעות, התיק בוער ושוחזר ע"י התובעת ב- 9/02.

3.         בעניינה של התובעת מונו מומחים בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה, וא.א.ג.

שלושת המומחים מצאו כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בקשר עם פגיעותיה הנטענות בתאונה.

            לאחר שנתתי דעתי לאמור בחוות דעת המומחים, תשובות הבהרה ולכל המסמכים הדרושים לענין, אני מקבל את הערכות המומחים ועל פיהם אני קובע כי לא נגרמה לתובעת, בקשר עם האירוע  נשוא התובענה, כל נכות צמיתה.

4.         התובעת עותרת לפצותה בגין נזק לא ממוני, ו"בגין הפסד השתכרות (גלובלי)".

5.         הנתבעת סבורה ומציעה לפצות את התובעת עבור הנזק הלא ממוני המשקף גם משך הזמן שחלף מאז התאונה ועותרת לניכוי שכ"ט המומחים בהם נשאה.

6.         מדובר כאמור בפסק דין על פי סעיף 4 (ג) לחוק , בפשרה.

לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.

הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.

הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.

כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.

בעלי דין שנלחמו את  מלחמת המשפט והביאו לידי חשיפתו, ברורו, ניתוחו וביצועו- תבוא עליהם הברכה. ואולם, ברכה כפולה ומכופלת תיפול על ראש בעלי דין המוחלים על מלחמתם ועושים שלום ביניהם.

            (חיים ה' כהן, המשפט, 1991, עמ' 914).

"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').

איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).